מה גיליתי במדף המדע בדיוני

בשבוע הספר שהיה ממש מזמן, הלכנו (אשתי ואני) לחנות של צומת ספרים. בזמן שהיא חיפשה ספרים לקטנצ'יק, אני הלכתי לכיוון המדף החביב עלי, וראיתי משהו שהצחיק אותי.

בדיוק כמה ימים לפני כן החלפתי את הסלולרי שלי לאחד עם מצלמה (האיכות לא משהו), אז תיעדתי את זה (לחצו על התמונות כדי להגדיל אותן).

צילום סיווג המדף, רק כדי שלא יהיה ספק:

11-06-07_1907.jpg

צילום המדפים עצמם, בעת ההתקרבות אליהם…

11-06-07_1906.jpg

והנה זה:

11-06-07_1905.jpg

מדע בדיוני או לא מדע בדיוני?

עולם מופלא

פספסתי את השידור שהיה בערוץ הראשון, אז הורדתי את זה מהאינטרנט. בגרסת HD. היום ראיתי את הפרק הראשון.

וואו.

ברור שזה נכנס לרשימת המשאלות שלי.

טוב, הבנו אתכם כבר!

ביקרתי היום במשרדיה של חברת השקעות כלשהי. לא משנה למה, וגם לא משנה איזו. הגעתי כרבע שעה לפני מועד הפגישה המתוכנן, ונאלצתי להמתין. בקבלה יש שתי כורסאות בלבד (נוחות יחסית), ושתיהן פונות לקיר שעליו תלוי מסך LCD מרשים. אני מניח שהם לא מצפים שאנשים יבלו שם הרבה זמן (הרי זמן שווה כסף). אבל מה קורה למי שכן? מסתבר שלזה לא ניתנה מספיק מחשבה, כי עבור מי שממתין מצפה סבל של ממש…

המסך המרשים (הלוואי עלי) הקרין שוב ושוב את אותה פרסומת של 30 שניות שמפרסמת את החברה בערוצי הטלויזיה. אותה פרסומת – שוב ושוב.

ושוב.

ושוב.

ואם זה לא הספיק, אז הנה רצף נוסף.

החלק הנורא ביותר הוא שהפרסומת עצמה היא כזו שהעברת המסר מתבססת על שימוש משמעותי בקול. תנחשו מה היה הווליום? נכון. מושתק לגמרי. אז הפרסומת גם מפספסת את כל הפואנטה.

אני לא מבין אתכם. יש לכם קהל שבוי. מי שיושב שם לא עומד ללכת לאנשהו. המסך גדול מספיק כדי שלא ניתן להתעלם ממנו. למה להקרין את אותה פרסומת שוב ושוב ושוב ושוב…? לא עדיף לנצל את זה בשביל להציג אניפורמציה של ממש על הארגון שלכם? למה לי להשקיע אצלכם? אולי קצת יותר חומר ענייני במקום מה שאתם מפציצים איתו בטלויזיה?

פשוט פספוס..

דיווח מהמחלקה הגריאטרית

זה מה שקורה (יש שם קישור לסרטון) כשנותנים לחבורה של זקנים עם הרבה (יותר מדי) כסף לפעול בחופשיות. נראה כיף…

indy_group.png

כן, אלו (מימין לשמאל) ג'ורג' לוקאס, הריסון פורד וסטיבן שפילברג. תקלטו מה מודפס על החולצה של לוקאס…

רוצים לעזור לי לחשוב על שם לסרט החדש?

קיבלתי הזמנה מקפה דה-מעאכר

קיבלתי הזמנה מגיא רולניק ואיתן אבריאל (כן, ממש) להיות חלק מהקהילה (לפתוח בלוג משלי).

וואו.

יש לי צמרמורת. אני רק לא יודע אם זה מהתרגשות או מתחושת קבס…

מה התשובה שלי? מה נראה לכם?

אני מפחד

אני מפחד ללכת ברגל – אולי מישהו ידרוס אותי

אני מפחד לנסוע על הכביש – אולי מישהו ייתנגש בי

אני מפחד ללכת ברגל בלילה – אולי מישהו ידקור אותי

אני מפחד ללכת ברגל ביום – אולי מישהו ידקור אותי

אני מפחד שבקרוב תהיה פה מלחמה נוספת

אני מפחד שיקראו לי למילואים ואז אולי אמות (בקרב? בדרך לבסיס? בתור לאוטובוס?)

אני מפחד שיפציצו אותנו כל כך מהר שלא אספיק אפילו להגיע למילואים

אני מפחד שעוד מעט יחסמו לי את האינטרנט וידעו אם אני מאונן או לא

אני מפחד שעוד מעט אאלץ לשלוח את הילד שלי לפעוטון

אני מפחד שבסוף אחליט לעזוב את הארץ

אני מפחד שאנשים לא רגישים יגיבו למה שכתבתי

אני לא מפחד לומר את כל זה