פספסתי את השידור שהיה בערוץ הראשון, אז הורדתי את זה מהאינטרנט. בגרסת HD. היום ראיתי את הפרק הראשון.
וואו.
ברור שזה נכנס לרשימת המשאלות שלי.
פספסתי את השידור שהיה בערוץ הראשון, אז הורדתי את זה מהאינטרנט. בגרסת HD. היום ראיתי את הפרק הראשון.
וואו.
ברור שזה נכנס לרשימת המשאלות שלי.
ביקרתי היום במשרדיה של חברת השקעות כלשהי. לא משנה למה, וגם לא משנה איזו. הגעתי כרבע שעה לפני מועד הפגישה המתוכנן, ונאלצתי להמתין. בקבלה יש שתי כורסאות בלבד (נוחות יחסית), ושתיהן פונות לקיר שעליו תלוי מסך LCD מרשים. אני מניח שהם לא מצפים שאנשים יבלו שם הרבה זמן (הרי זמן שווה כסף). אבל מה קורה למי שכן? מסתבר שלזה לא ניתנה מספיק מחשבה, כי עבור מי שממתין מצפה סבל של ממש…
המסך המרשים (הלוואי עלי) הקרין שוב ושוב את אותה פרסומת של 30 שניות שמפרסמת את החברה בערוצי הטלויזיה. אותה פרסומת – שוב ושוב.
ושוב.
ושוב.
ואם זה לא הספיק, אז הנה רצף נוסף.
החלק הנורא ביותר הוא שהפרסומת עצמה היא כזו שהעברת המסר מתבססת על שימוש משמעותי בקול. תנחשו מה היה הווליום? נכון. מושתק לגמרי. אז הפרסומת גם מפספסת את כל הפואנטה.
אני לא מבין אתכם. יש לכם קהל שבוי. מי שיושב שם לא עומד ללכת לאנשהו. המסך גדול מספיק כדי שלא ניתן להתעלם ממנו. למה להקרין את אותה פרסומת שוב ושוב ושוב ושוב…? לא עדיף לנצל את זה בשביל להציג אניפורמציה של ממש על הארגון שלכם? למה לי להשקיע אצלכם? אולי קצת יותר חומר ענייני במקום מה שאתם מפציצים איתו בטלויזיה?
פשוט פספוס..