תגית: מחשבים

מגה סקירה של מעבדי תמלילים

פורסם בתאריך על ידי

אחת מהסקירות הנרחבות ביותר שיצא לי לראות. הסקירה מתמקדת בשלוש קטגוריות עיקריות: מובילי שוק (וורד, אופן-אופיס, וורדפרפקט), הבאים בתור (באנגלית זה נשמע יותר טוב – second tier) וכאלה שפועלים באופן מקוון (גוגל וזוהו למשל).

עכשיו רק צריך שמישהו יוסיף את מסקנותיו לגבי התמיכה בעברית של כל אחת מהאפליקציות האלה ויש לנו את הסקירה האולטימטיבית (אישית אני יכול לומר שהתמיכה של Google Docs בעברית היא לא רעה בכלל).

למי שמחפש פתרון פשוט לכתיבה בלבד, ללא הסחות דעת מיותרות, אני יכול להציע את Writer בגרסה מקוונת, או את Dark Room בגרסת Takeaway. שתי הגרסאות מהוות סביבת כתיבה ממוקדת. החויה מזכירה קצת את הכתיבה באינשטיין או Qtext בתקופה של המסכים הירוקים (וכרטיסי מסך של hercules עם 16 קילובייט זכרון מסך! וואו!). למה זה טוב? לאותם מקרים שבהם אתם מעוניינים רק לכתוב, בלי קישורים, בלי קשקושים ובלי צלצולים. לכתוב בלבד. לסופרים שבינינו זה יכול להיות כלי נחמד מאוד…

[דרך: lifehacker]

איזה מין מתכנת אני?

פורסם בתאריך על ידי

Your programmer personality type is:

PHTB

You're a Planner.
You may be slow, but you'll usually find the best solution. If something's worth doing, it's worth doing right.

You like coding at a High level.
The world is made up of objects and components, you should create your programs in the same way.

You work best in a Team.
A good group is better than the sum of it's parts. The only thing better than a genius programmer is a cohesive group of genius programmers.

You are a liBeral programmer.
Programming is a complex task and you should use white space and comments as freely as possible to help simplify the task. We're not writing on paper anymore so we can take up as much room as we need.

[דרך firefang]

אינטרנט אקספלורר 7 וגם 6 ביחד! באמת!

פורסם בתאריך על ידי

ניסיתי היום להיכנס למערכת כלשהי שלא מסתדרת עם אקספלורר 7 וגם לא עם השואש. אקספלורר 6 בלבד. אל תשאלו למה אני עובד איתה. מספיק לומר שמדובר במערכת שהארגון דורש שנעבוד איתה.

בכל מקרה, אני עובד בעיקר עם השואש, ומותקן לי אקספלורר 7 למצבי חוסר ברירה למיניהם… יש לי גם את התוסף IETab של השואש, אבל בואו נודה בזה – לפעמים הוא קצת משגע את העסק, ובסופו של דבר, גם הוא מתבסס על האקספלורר שכרגע מותקן, כלומר 7… לא כל-כך עוזר לי…

מה עושים, מה עושים?

פתרון אחד אפשרי הוא לעבוד ב-VM של חלונות עם אקספלורר 6, אבל זה קצת יותר מדי בשביל לעבוד רק עם מערכת אחת.

חיפשתי וחיפשתי ומצאתי – Multiple IE – הדף הזה מאפשר להוריד תוכנת התקנה שתתקין את אקספלורר 6, 5.5, 5, ואפילו 3!!! ובאופן מפתיע למדי – זה עובד! (לפחות לא היו לי בעיות) החסרון היחיד הוא שבינתיים זה לא עובד על חלונות ויסטה… אבל אני לא משתמש בחלונות ויסטה! האח הידד! המפתח גם מציין בהערות שלו שהתקנה של התוכנה הזו יכולה להפר את הסכם השימוש של מיקרוסופט במקרים מסויימים… לידיעתכם.

ולהלן ההוכחה: אקספלורר 7, שואש, ואקספלורר 6 רצים במקביל על אותו מחשב…

ie7_ie6_ff.png

[לחצו על התמונה לגודל מלא]

התנסויות עם פינגווינים (2) – אכזבה

פורסם בתאריך על ידי

607px-ubuntu_logosvg.pngאלו שעוקבים אחרי המתרחש פה יודעים שהתחלתי לנסות לעבוד עם אובונטו. הפעם האחרונה שדיברתי על כך הסתיימה בזה שתהליך ההתקנה הושלם, ווידאתי שיש אינטרנט. מאז ניסיתי הרבה דברים שונים ומשונים.

אז מה הצלחתי?

  • להתקין כל מה שצריך בשביל לצפות בסרטים אונליין ואופליין (כל מיני מפענחים ופלאגינים למיניהם). במקרה הזה השתמשתי בתוכנה שנקראת Automatix אשר מאפשרת לעשות זאת ועוד הרבה התקנות רצויות בקלות רבה.
  • להוריד טורנטים שונים באמצעות אפליקציות שונות. במקרה הזה באמת שיש מבחר גדול. מכולם אהבתי את kTorrent (שמאוד מזכיר את uTorrent החלונאי) ואת הרעיון שמאחורי Democracy Player.
  • להגדיר גישה מרחוק לתחנת הלינוקס תוך שימוש ב- VNC over SSH using PuTTy tunneling. אני יודע שלחלקכם זה בטח נשמע כמו סינית. בגדול, זה מאפשר לי להתחבר לממשק הגרפי, תוך רכיבה על קישור מאובטח של SSH. הייתי צריך את זה יותר בגלל הגבלות גישה החוצה מהעבודה שלי, מאשר כל ענין האבטחה. מי שרוצה הרחבה לגבי הנושא, יכול לקרוא כאן.
  • להבין שהפוטנציאל של לינוקס הוא אדיר – במיוחד בהתחשב בזה שכמעט כל דבר שתרצה להתקין קיים בחינם. כמעט, כי יש פורמטים שונים שנחשבים קנייניים. mp3 למשל. גם wmv. הבנתי שבהפצות כמו פדורה, להתקין כאלה פורמטים נחשב חילול השם.
  • לחרבש לעצמי את הגדרת המשתמש בצורה כזו שנאלצתי להתקין מחדש את מערכת ההפעלה (וזו ההמלצה שקיבלתי בפורומים של אובונטו!). והצלחתי לעשות זאת דרך הממשק הגרפי! הישג!

מה לא הצלחתי?

  • לצפות בסרטון על גבי הרשת המקומית כאשר הוא נקרא מתיקיה משותפת של חלונות. חלונות יודעת לעשות את זה בלי שאצטרך להזיז אצבע. בלינוקס הצלחתי לגשת לקובץ, אבל אף תוכנה לא הצליחה להציג אותו, כולל vlc, למרות שכל ההרשאות של התיקיה והקבצים נראו תקינות לגמרי.
  • לסדר את נושא הניקוד בעברית – משום מה זה לא משנה באיזה פונט ניסיתי להשתמש, זה עדיין לא נראה טוב (וניסיתי את culmus וגם התקנתי את התמיכה בפונטים של מיקרוסופט).
  • והסיבה היחידה שגרמה לי להישאר עם החלונות לעת עתה: פשוט לא הצלחתי למצוא דרך נוחה לניהול מדיה ופודקאסטים וסנכרון (בניגוד להעתקה פשוטה מתיקיה לתיקיה) שלהם מול נגן המוזיקה שלי – SanDisk Sansa m250 (שנקנה בעקבות התלבטויות רבות). דווקא במקרה הזה, חלונות XP ו- Windows Media Player 11 בשילוב עם Juice (לשעבר iPodder) עושים עבודה נהדרת.

מסקנות?

אובונטו היא הפצה מרשימה וידידותית למדי, ובסך-הכל מאפשרת לבצע כמעט כל דבר שאפשר לחשוב עליו, ואפילו בקלות יחסית, כל עוד לא מנסים לעשות דברים יוצאי דופן. הבעיה היא שברגע שמנסים לעשות משהו שהוא יוצא מגדר הרגיל, זה גורם למשתמש להיכנס לביצות וחולות טובעניים של טרמינלים ופקודות טקסטואליות שאי אפשר לצאת מהם בשלום ובשפיות.

האלגנטיות שלה באה לידי ביטוי גם ביתרון נוסף שיש לה לעומת המתחרה העיקרי – fedora, לא חלונות. היא ניתנת להתקנה מלאה מתקליטור רגיל של 650 מגה ואפילו ניתנת להרצה ממנו באופן מלא (live CD). תשוו את זה ל-4 תקליטורי DVD של פדורה וכבר אפשר לראות את היתרון שטמון בה.

בנוסף, המערכת רצה יפה מאוד על 256 מגה זכרון. אין מה להשוות בכלל מול חלונות. כמובן שככל שהכמות עולה הביצועים משתפרים, אבל עדיין מדובר פה ביתרון משמעותי.

תכונות נוספות שגיליתי שקיימות out of the box: הצגת התוכן של קובץ בתצוגה המקדימה באופן אוטומטי, ללא קשר לסוג הקובץ – txt, pdf ווטאבר. זה טריק שחלונות XP לא יודעת לעשות.

שטיק חביב נוסף: במעבר עם העכבר על אייקון של קובץ מוזיקה, הקובץ מתחיל להיות מנוגן באופן אוטומטי, ללא צורך בשום אפליקציה נוספת – ישירות מסייר הקבצים. גם את זה חלונות XP לא יודעת לעשות כברירת מחדל.

כל הדברים האלה בהחלט מנעימים את השימוש במערכת, אבל למרות זאת, ובעיקר עקב כל הניסיונות הכושלים שלי בנושא ניהול המדיה שלי, עלי לומר שאובונטו (או לינוקס בכלל) עדיין לא מוכנה לקראתי ולצרכים שלי, וחבל. בינתיים אני משאיר אותה בשביל ההתנסות פה ושם, אבל כרגע היא לא יכולה להחליף את החלונות שלי כמערכת לשימוש יומיומי מלא. אני לא מתכוון לעבור לויסטה בזמן הקרוב, אבל כשיגיע הרגע, אולי הבעיות שלי כבר ייפתרו ותהיה לי חלופה חינמית זמינה ומצוחצחת. בכל מקרה יש פה המון פוטנציאל, ואני מודה שבסך-הכל נהנתי מחוויית השימוש במערכת. אבל…

שוב, האבל הזה.

אבל… חבל…

עדכון: למי שמעוניין בזווית ראיה נוספת לגבי השימוש באובונטו, נתקלתי בכתבה הזו אתמול. מדובר בפרוייקט של 30 ימים בהם הכותב השתמש רק באובונטו. יש לו כמה תובנות מעניינות, והיקף המבדקים הוא מרשים.

הקשר שבין ג'ינג'ית מסוימת ולינוקס

פורסם בתאריך על ידי

flamewar-copy.pngלא חשבתי שיגיע הרגע שבו אכתוב אפילו משפט אחד על אותה ג'ינג'ית שהוזכרה כה רבות בזמן האחרון. זה נראה לי כל כך מיותר וחסר תוחלת. אם לא היו מגיבים על זה באחד הבלוגים שאני קורא באופן קבוע, לא הייתי יודע בכלל שהיא קיימת. האם הרווחתי או הפסדתי מכל המהומה והמעקב אחרי השתלשלות הסיפור? לא יודע. אפשר למצוא טיעונים לכאן ולכאן. אבל זה לא העיקר במה שרציתי לומר.

אחת מהנקודות שעלו במסגרת כל הרעש שמסביב הייתה שחלק מהאנשים לא מעוניינים לקרוא את מה שיש לאותה ג'ינג'ית לספר, גם אם הם נכללים באוספים של הרבה אוגרי רסס מקוונים. באופן דומה, חלק מהיוצרים בחבורה לא מוכנים שהמלל שלהם ייכלל ויוצג באותם אוגרים כל עוד הם מופיעים ביחד איתה באותו מאגר. זכותם.

אוקיי, אז אם לא רציתי לדבר עליה בכלל, מה קרה?

מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאני מנסה עכשיו את כוחי בעבודה עם לינוקס, ואובונטו בפרט (חכו, חכו, יש קשר בין הדברים). כתוצאה מכך, נרשמתי לפיד רסס של Planet Ubuntu. ככלל, הפיד עצמו בינוני למדי, אבל לפעמים יש שם כמה טיפים ומאמרים נחמדים. היום נתקלתי שם בהפניה למכתב שנשלח לרשימת התפוצה של המפתחים של רד האט. הבחור ששלח אותו מוכר בעולם הלינוקס בכינוי ESR (האקרים ולינוקסאים מנוסים בטח יודעים על מי מדובר. לאלה שלא, מיד ארחיב). אותו בחור החליט לעבור מ- Red Hat/Fedora לאובונטו והציג את התלאות שסבל ואשר הניעו אותו לבצע את המעבר. מכיוון שהפוסט שנכלל ב-Planet Ubuntu רמז שמדובר במישהו בעל שם בתחום, ומכיוון שהדברים שבמכתב נעמו לי, וחיזקו את דעתי בנוגע לאובונטו, החלטתי לברר מי זה ה-ESR הזה.

מסתבר ששמו המלא של הבחור הוא Eric S. Raymond, והוא אחד מהאנשים הותיקים בעולם הלינוקס והתוכנה החופשית, בערך באותה חבורה של לינוס טורבלדס. לפי המאמר בוויקיפדיה, רק אחד מהשגיו העיקריים הוא הפצת קוד המקור של מוזילה, והוא גם עזר בפיתוח של הרבה ספריות בסיס בלינוקס. בנוסף על כך, הוא תומך בהסרת הצנזורה מהאינטרנט ומעודד חופש ביטוי. בקיצור, האיש נחשב כאישיות בעלת השפעה משמעותית בעולם הלינוקס.

אבל…

אותו ריימונד הוא גם חבר בארגון המעודד אחזקת נשק אישי באופן חופשי, הוא תמך בפלישה של ארה"ב לעירק ב-2003, והוא נחשב כגזען ואפילו הביע את דעתו בבלוג שלו. לפחות כך מופיע בוויקיפדיה, אשר ספגה גם היא את נחת לשונו – הוא לא מחשיב אותה כפרוייקט קוד פתוח ראוי, ומדגיש את חוסר-הדיוק שבערכים המופיעים בה (גם זה רשום בערך על-שמו בוויקיפדיה).

ואם זה לא מספיק, אז גם הוא משתמש בוורדפרס בשביל הבלוג שלו, רחמנא ליצלן.

אז…?

השאלה שלי היא כזו – האם עכשיו, אחרי שנודעו לי עליו הדברים הללו ואשר איני מסכים לפחות עם חלקם, אני לא אשתמש יותר בפיירפוקס (שמבוסס על מוזילה)? האם לא אשתמש יותר בלינוקס? האם אחליף את מנגנון הבלוג שלי למערכת אחרת? נשמע מטופש, נכון?

באופן דומה, אני לא רואה סיבה לגרוע את נוכחותי ממקום בו מישהו מציג דיעה מנוגדת לשלי או שאיני בהסכמה איתה. מעבר לכך, לדעתי זה חשוב שדווקא במקרה שכזה, אם יש לי משהו לומר כנגד אותם דברים עלי לומר אותם ולוודא שדברי נשמעים באותו מקום (מישהו אמר הייד פארק?) על מנת להוות מעין "תרופת נגד". אם אני חושב שמה שאותה ילדונת אמרה הוא גזעני, מטופש ושחשוב שאנשים ידעו את זה, למה להדיר את רגליי מהמקום שבו דבריה נשמעים? למה לא להשמיע שם את קולי אפילו יותר על מנת להטביע את שלה?

בסופו של דבר, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – אי אפשר לתמוך בחופש ביטוי מבלי לאפשר דעות מנוגדות.

אבל, כמו עם עוגות, חשוב שהכל יהיה במידה.

נ.ב.

…ואני מקווה שזו הפעם האחרונה שאני כותב עליה.

התנסויות עם פינגווינים

פורסם בתאריך על ידי

164363_proud_penguin.jpgבעקבות כל ההופלה שמסביב להשקה של חלונות ויסטה, גיליתי ששדרוג למערכת ההפעלה הדנדשה של מיקרוסופט יעלה לי קצת יותר גרושים ממה שתיארתי לעצמי. בשביל שאוכל לנצל את כל מה שויסטה מציעה מבחינת חוויית השימוש, אני זקוק להחלפה של כרטיס המסך הנוכחי שלי (ati radeon 9600 pro), וכנראה גם להוסיף ג'יגה של זכרון על האחד הקיים. וזה לא כולל את עלות מערכת ההפעלה עצמה. תוסיפו על כך את העובדה שמדובר בכרטיס מסך שפועל ב-AGP וכנראה שאצטרך להחליף גם את לוח האם לכזה שתומך ב-PCI express, מה שיוביל להחלפת המעבד במקביל.

יותר מדי כסף שאין לי כרגע.

אני לא תפרן או משהו כזה, ואם לא תיוותר לי ברירה, כנראה שאפרד מהסכום הנחוץ, אבל לא עוזבת אותי המחשבה שמיקרוסופט וחבריה, יצרני החומרה, מנסים להעליב אותי ואת המחשב שלי. כן, הרגע האנשתי את חתיכת המתכת ופלסטיק שיושבת מתחת לשולחן העבודה שלי וצוברת אבק שמזמן הבטחתי לעצמי שאנקה. גיק או לא גיק?

אנשי מיקרוסופט היקרים – צר לי לומר, אבל לדעתי המחשב שלי רחוק מלהיות עגלה מקרטעת. רק לשם ההבהרה, מדובר בפנטיום 4 2.6GHz עם HyperThreading, כונן קשיח SATA של 160 ג'יגה, 1 ג'יגה זכרון RAM, פלוס הכרטיס מסך הנ"ל. חוץ ממשחקים חדשים לגמרי, שבאמת די מתקשים להתמודד עם מיעוט המשאבים העומדים לרשותם, הכל מגיב מהר ועולה צ'יק צ'ק, וללא תלונות. נראה לי שאין שום סיבה שחומרה כזו לא תוכל להנות ממה שויסטה מציעה. באסה.

תוך כדי תהליך ההתפכחות הזה עלתה בראשי המחשבה שאולי כדאי לנסות את החלופה לבעלי אמצעים דלים: לינוקס (נא לא להשתנק. אין לי כסף לאמבולנס.). מעבר לעובדה שזה בחינם (אז אין טוטאלי פרי, נו סטרינגס אטאצ'ד), זה גם ייקל עליי מאוד כשארצה להשתלט על העולם בעתיד.

זו לא פעם ראשונה שאני מנסה להשתמש במערכת ההפעלה הזו. כבר ניסיתי בעבר לעבוד עם Fedora וגם אובונטו, אבל יותר ברמה של שרת LAMP עם קצת bind מקומי לטעם. זה היה כשחשבתי שיש לי זמן לפתח אתר שלם בעצמי (אוי… התמימות…), או לפחות לרענן את הידע בתחום.

בנסיונות הללו גיליתי שיש הרבה שאני יודע, הרבה שאני יכול ללמוד לבד, והרבה יותר שאני לא יודע, ושאין לי זמן להתעסק עם זה.

607px-ubuntu_logosvg.pngאבל עכשיו אני מנסה משהו אחר. לא רוצה שרת. רוצה מערכת הפעלה שתאפשר לי לעבוד. רוצה לעשות את מה שאני עושה על החלונות אבל עם מערכת הפעלה אחרת. בחרתי באובונטו. למה? כי לפי מה שהצלחתי לדלות מהאינטרנט, זו מערכת יציבה יחסית, עם קהילה מפותחת וידידותית יחסית לחדשים. ניסיתי גם את Fedora בגרסת ה-desktop, אבל לא הסתדרתי איתה. אגב, למי שרוצה, אבל לא יודע מה יתאים לו, יש את המבחן העצמי הזה, שגם ייעץ לי לבחור באובונטו. ממש חביב.

מכיוון שאין לי מחשב רזרבי (מהמחשבים הישנים שלי הוצאתי כבר את כל המיץ, או שהשתמשתי בהם כרכיבי שידרוג), וכל ההתעסקות עם dual-booting מחרפנת אותי רק מהמחשבה על לאתחל כל פעם שבא לי להפעיל משהו במערכת הפעלה מסויימת, הלכתי באופן זמני על פתרון אלגנטי: מכונה וירטואלית. התקנתי vmware, ועליה אובונטו. מה שיפה בכל העסק הזה הוא שהאובונטו מקבלת גישה לרשת הפנימית ומתפקדת כתחנה ברשת לכל דבר.

תהליך ההתקנה הלך די חלק, למעט העובדה שכשרציתי לבחור בשרת NTP לעדכון שעון המערכת, כל העסק נתקע. ניסיתי פעמיים לפני שויתרתי, ועשיתי את העדכון הזה כבר אחרי שהמערכת הותקנה. כנראה שזה משהו שקשור לוירטואליזציה. אני מקווה.

לאחר זמן לא רב, הייתה לי מערכת אובונטו מוכנה ופעילה. אינטרנט? יש – פיירפוקס מותקן כברירת-מחדל. באנחת רווחה חשבתי לעצמי שעכשיו אפשר להתחיל "לעבוד".

האמנם? המשך בקרוב…

פרדוקס הבחירה

פורסם בתאריך על ידי

אני מתאר לעצמי שרוב מי שקורא את הבלוג שלי כבר יודע שחלונות ויסטה תשוחרר לציבור הרחב בקרוב מאוד, ושלקונה הפוטנציאלי יש אפשרות לבחור מבין מספר סוגי רשיונות (Home Basic, Home Premium, Ultimate וכדומה). לפירוט מלא של הגרסאות השונות, כולל מחירים צפויים ותכונות כלולות, אפשר לקרוא כאן.

כהערת אגב, זה מעניין לציין שמה שקובע את ההבדל בין הגרסאות השונות ומה שיותקן על המחשב הוא המספר הסידורי שמקבלים באריזה. למעשה, התוכן של ה-DVD שמגיע בקופסה הוא אותו תוכן בכל אחד מהם. הקוד שתזינו בעת הרישום הוא מה שייקבע מה יותקן על המחשב.

בכל מקרה, כל העניין הזה של רישיונות שונים יכול ממש לבלבל את הקונה הממוצע. מעבר לכך, זה יכול ליצור תסכול מתמשך לאחר הקניה.

למי שמעוניין במבט קומי על כל העניין הזה של הרשיונות השונים, יש את זה:

למי שמעוניין במבט יותר אקדמי/פילוסופי על כל נושא הבחירה ואיך ריבוי של אפשרויות בחירה משפיע עלינו, אני ממליץ בחום לצפות בהופעה של בארי שוורץ (20 דקות) מלפני שנתיים בכנס TED. להורדה של הסרטון באיכות גבוהה, לחצו כאן.

מה אני חושב על ה-iPhone?

פורסם בתאריך על ידי

שהוא סקסי לאללה, ואני רוצה כזה.

עכשיו, אחרי שנתתי לילד שבי להצהיר על תאוותו לצעצוע הזה באופן גלוי, אפשר לדבר לעניין וברצינות.

קודם כל, יש לציין שאני נהנה מאוד לצפות בנאומים של סטיב ג'ובס, ומצפה להם בקוצר רוח בכל פעם. אני לא Apple-phile או משהו כזה, אבל אם יש מישהו שיודע לתת הופעה טובה, זה סטיב. פשוט תענוג. בתור אחד שמדריך אנשים למחייתו, ומנסה כל הזמן גם ללמוד מאחרים, ההופעות של ג'ובס הן בשבילי שיעור מאלף ב-showmanship (איך קוראים לזה בעברית?). אני פשוט מתמוגג מכל רגע.

אל תחשבו שלתת הופעה כזו הוא עניין של מה בכך. למי שמעוניין במבט אל מאחורי הקלעים של אירוע שכזה, מוזמן לקרוא את הפוסט המאיר-עיניים הזה (קצת ישן, אבל שווה כל מילה).

מכיוון שכך, כבר ידעתי, שכמו תמיד, באתר של אפל יהיה אפשר לראות את נאום הפתיחה זמן קצר לאחר שייתקיים. אבל לפני שהספקתי למצוא את הזמן לשבת ולצפות (ככלות הכל, מדובר בכשעה וחצי שעלי להקדיש מזמני), גוגל רידר הקדים את פניי במספר פוסטים שכבר דיברו על התגלית המרעישה: אפל הולכים לשווק טלפון סלולרי!

OMG! WTF? GTFOH!!!

למעשה, הפעם הראשונה ששמעתי על ה-iPhone הייתה בכמה ווב-קומיקס שאני קורא באופן קבוע. למי שרוצה מבט קצת יותר גראפי על כל הסיפור הזה, אני ממליץ לבקר כאן, כאן, כאן וכאן.

השלב הבא היה כמובן לצפות בארוע ההכרזה עצמו. למי שלא יצא לו לראות – הנה הקישור. שוב אני אומר – שווה כל רגע (חוץ מהקטע-אורח של מנכ"ל Cingular. נורא. פשוט נורא.)

עם כל הכבוד לג'ובס, היו כמה קטעים בהכרזה שהציקו לי.

בואו נתחיל עם עניין ה"מהפכה". אני לא מבין מה כל-כך מהפכני בזה? כמעט את כל הפעולות שה-iPhone עושה עושים גם כל ה-smartphones הקיימים בשוק. מקסימום צריך להתקין עליהם תוכנה כלשהי שתעשה זאת (וזה די קל באלה שמבוססים על Windows Mobile). וזה, אגב, משהו שבינתיים נראה שאי-אפשר לעשות ב-iPhone.

ומה לגבי המסך-מגע הזה? נראה נחמד, אבל יש מה לומר גם לטובת מקלדות, או לפחות לחצני הפעלה חיצוניים. מה יקרה אם המסך יישבר? איך בדיוק ניתן יהיה לתפעל את המכשיר הזה? במכשירים הקיימים לפחות אפשר עדיין לקבל ולהוציא שיחות גם אם המסך שבור.

עוד דבר לגבי הטכנולוגיה החדשה שהם הציגו – Multi Touch. אותה טכנולוגיה שמאפשרת להשתמש בכמה נקודות מגע במסך כדי לבצע פעולות. אני אתן ל'אפל' להנות מהספק, ואניח שהם אכן פיתחו את הטכנולוגיה שהם משתמשים בה באופן פנימי. אבל זו לא פעם ראשונה שרואים דבר כזה. בכנס TED שהתקיים בשנה שעברה, הציג בחור בשם ג'ף האן, מאוניברסיטת ניו יורק, טכנולוגיה כמעט זהה לגמרי (לסרטון באיכות גבוהה, לחצו כאן):

אפילו המפיקים של כנס TED תמהו ושאלו את האן אם הוא קשור ל-iPhone בצורה כלשהי. מסתבר שלא.

לגבי ה-iPod יש לי רק דבר אחד לומר: מי לעזאזל צופה בסרטים במסך הפצפון הזה?! למה לעשות לעצמך את זה? כדי שעוד 5-10 שנים תצטרך עדשות מגע? (כי משקפיים זה לא סטייל)

מבחינת הדברים הטובים שהם עשו שם, אז הרשימה לא קצרה:

  • הויתור על הסטיילוס – ככה הוא כבר לא יילך לאיבוד
  • הממשק נראה באמת נוח וקל לשימוש
  • האופן שבו מנוהלות השיחות, ובעיקר ביצוע של שיחות ועידה, הוא פשוט ויעיל
  • הרעיון של Visual Voicemail – שמאפשר לך לבחור לאיזה הודעה אתה מעוניין להקשיב באופן אקראי – פשוט מקסים
  • סוף סוף רואים דפדפן של ממש (Safari)
  • היישום של גלישה בכמה אתרים במקביל מדליק לאללה
  • ועוד הרבה גימיקים נחמדים…

תוך כדי הצפייה נזכרתי באמרה ששמעתי פעם: "הלקוח לא יכול לרצות משהו שהוא לא יודע שקיים". אחרי כל הטררם שאפל עשו, יהיה מעניין לראות מה יעשו המתחרים הגדולים בשוק (נוקיה, מוטורולה, סוני-אריקסון וכו'). בסך-הכל נראה שמדובר במוצר ממש איכותי, ויקר (499 דולר, עם התחייבות לשנתיים לספק התקשורת), שסביר להניח שלא יהיה בידי רוב האנשים (קחו לדוגמא את המוטורולה Q, או POZ). באמת שמגיע כל הכבוד ל'אפל', ועכשיו נותר רק לחכות.

בינתיים אפשר להעלות השערות ורעיונות (גם פה) ככל שהדמיון מאפשר.

נ.ב.

למי שרוצה, ולא יכול לחכות עד שיגיע לארצנו, יש בבוינג הכפול אפשרות להוריד מודל נייר של ה-iPhone להדפסה והרכבה עצמאית. ויש שם גם פרודיה על ZunePhone. איזה קטעים פה ווה ווה.