צרות עם השכנים

אני לא יודע מה לעשות.

בקומה שמעלינו, מזה כשנה (אולי יותר), גרה משפחה שממררת לנו את החיים. לא כל הזמן, אבל מספיק פעמים בשביל לחשוב על לעבור דירה. זה היה קל יותר אם היינו גרים בשכירות, היינו פשוט עוזבים, אבל זה לא המצב. לעומת זאת, אותה משפחה, עד כמה שידוע לי, אכן גרה בשכירות ואני חושב שאפילו שמעתי איפשהו את המושג עמידר… (משהו לגבי סיבסוד מגורים? יכול להיות?)

בכל מקרה, שמנו לב (אשתי, אני וגם השכנים האחרים) לכמה מנהגים של אותה משפחה, אשר כוללים את ההברקות הבאות:

  • הקלאסיקה – הפעלה של מערכת המוזיקה (אם אפשר לקרוא לזה ככה. בדרך כלל זה מסתכם בשרית חדד, או איזה בכיין כלשהו שאני לא מכיר וגם לא רוצה להכיר) בקולי קולות, גם בשעות האסורות (שתיים עד ארבע, אבל זה מה שנקרא בטל בשישים).
  • הזמנת כל החמולה כמעט יום ביומו להתארחות בסלון ביתם. הבעיה היא שהם כנראה חושבים שאנחנו גרים בבניין עם קירות בעלי בידוד אקוסטי, אחרת אי אפשר להסביר את הרעש וההמולה שהם יוצרים בכל פעם שהם עולים ויורדים בחדר המדרגות (אין מעלית אצלנו). אה, כן – האירוח בדרך כלל מתחיל בערב ומסתיים בסביבות השעה חצות…
  • הצעקות האלה!!! הצעקות האלה והבומים בכל פעם שמישהו מהמשפחה המחורבנת הזאת עולה או יורד בחדר המדרגות. לפעמים זה נשמע כאילו מישהו נפל והתגלגל במדרגות (לו רק זה היה קורה… הייתי אומר שלא יצאתי לבדוק מה קרה כי זה נשמע רגיל לחלוטין…)
  • לא תפסתי אותם על חם, אבל אני בטוח ב-100% שיש להם נטיה להשליך פסולת במרחב המדרגות ורחבת הכניסה. ייתכן וזה אפילו מבלי משים, אבל זה עדיין לא עושה את זה בסדר. בכל מקרה, הסבירות היותר גבוהה היא שזה פשוט נובע מחוסר אכפתיות.
  • עישון בתוך חדר המדרגות.
  • בטח יש עוד כמה דברים ששכחתי…

מה אפשר לעשות במקרה שכזה? כבר ניסיתי לדבר איתם ולהסביר להם שזה מפריע – בעיקר הרעש בשעות הלילה (אני מוקיר כל רגע שהתינוק ישן) – אבל זה נראה כאילו אני מדבר ללמפה.

באמת שכבר מתחיל להימאס עליי כל הסיפור הזה. אפילו הגדרתי נושא חדש בשביל הפוסט הזה. מה עושים? איך מתמודדים עם הצרה?

מה ההבדל…

20070403-001-copy.png

…בין הקפה שלי לקפה שלהם?

  • כשאני מציע אותו לאורחים, אני שואל "איך אתם אוהבים את הקפה שלכם?", ולא קובע בשבילם.
  • אף אחד לא צריך להירשם בכניסה למטבח, וגם לא להסכים לרשיון שימוש בקומקום לפני ההכנה. כל אחד יכול.
  • אם מישהו יחליט שהוא רוצה להוסיף סוכר בקפה שלי אני לא איעלב
  • הקפה שלי הוא באמת תירוץ טוב להתחיל עם בחורות ("באה לקפה?")

כמה פעמים צריך לומר לכם? דה-מארקר הוא חרא של אתר.

טוויטר זה החרא החדש

כולם מדברים על טוויטר כאילו זה הדבר הטוב ביותר מאז המצאת האינטרנט (שלמען האמת לא הומצא בפני עצמו – הוא פותח משילוב של כמה המצאות). "טוויטר זה… טוויטר כך… טוויטר בלעעע….". כבר יוצא לי מכל החורים, בחיי.

לפני כמה ימים יצא לי לשמוע שיר שכבר הרבה זמן לא שמעתי. השיר הוא של מרילין מאנסון ונקרא This is the new shit. השיר מתייחס בעיקר לתרבות הצריכה המערבית, אבל דווקא באותו רגע מיד חשבתי על טוויטר. השיר מצליח באופן מוצלח למדי לתאר את מה שאני חושב על השירות הזה. שימו לב למילים המודגשות בפזמון.

אני אתן לכם להבין לבד מה הקשר בין השניים (זהירות: רוק רועש וצעקני).

[audio:http://www.roniyaniv.net/wordpress/audio/newshit.mp3%5D

Everything's been said before
There's nothing left to say anymore
When it's all the same
You can ask for it by name

[ Babble, Babble, Bitch, Bitch
Rebel, Rebel, Party, Party
Sex, sex, sex, don't forget the violence
Blah, blah, blah
Got your lovey-dovey sad and lonely
Stick your stupid slogan in
Everybody sing along ] x 2

Are you motherfuckers ready for the new shit?
Stand up and admit it, tomorrow's never coming
This is the new shit
Stand up and admit it
Do we need it? NO!
Do we want it? YEAH!

This is the new shit
Stand up and admit it

Babble, Babble, Bitch, Bitch
Rebel, Rebel, Party, Party
Sex, sex, sex, don't forget the violence
Blah, blah, blah
Got your lovey-dovey sad and lonely
Stick your stupid slogan in
Everybody sing along
Everything's been said before
There's nothing left to say anymore
When it's all the same
You can ask for it by name

Are you motherfuckers ready for the new shit?
Stand up and admit it, tomorrow's never coming
This is the new shit
Stand up and admit it
Do we need it? NO!
Do we want it? YEAH!
This is the new shit
Stand up and admit it

[ Now it's you-know-who
I've got the you-know-what
I stick it in the you-know-where
You know why, you don't care ] x 4

Babble, Babble, Bitch, Bitch
Rebel, Rebel, Party, Party
Sex, sex, sex, don't forget the violence
Blah, blah, blah
Got your lovey-dovey sad and lonely
Stick your stupid slogan in
Everybody sing along

Are you motherfuckers ready for the new shit?
Stand up and admit it, tomorrow's never coming
This is the new shit
Stand up and admit it
Do we need it? NO!
Do we want it? YEAH!
This is the new shit
Stand up and admit it

[ Let us
We're entertaining you ] x 6

משוואה לא סטנדרטית

חוסר דאגות + חנוניות טוטאלית + שגעון למריו + יום יפה + התמכרות ל-wii + בית ומחסן מלאים בשטויות = מירוץ מריו קארט בחיים האמיתיים.

מטורף? אולי. מסוכן? יכול להיות. חנוני? בטוח. כיף אדיר? שלא יהיה שום ספק – כן! כן! כן! 🙂

[דרך ExtraLife]

יש משהו מאגי בחיתולי הבד האלה

הוא אכל מזמן, הוא כבר עשה את הגרעפס שלו והוא רגוע.

הוא פלט כבר לפני שעה, ומאז לא יצא מפיו שום דבר שמזכיר חלב מעוכל. הדבר היחיד שעדיין ממשיך, כמעין תוצרת מפס ייצור הוא הנזילה הבלתי פוסקת של הרוק, אשר מנוגבת באמצעות סינר. ומזה כבר ממש לא מתרגשים אצלנו.

הרמתי אותו ולקחתי אותו איתי. ככה, כמו שהוא.

איזו טעות.

לא עברו 5 דקות, והחולצה שלי, שהוצאה הבוקר מהארון, חוותה לטעום את השאריות האחרונות של האוכל, אשר המתינו בסבלנות איפשהו במורד הוושט ורק חיכו לשינוי בזוית הגוף של יהונתן, אשר תאפשר להם דרך מילוט קלה. איפה חיתול הבד? איפה שהשארתי אותו, כמובן.

למה? למה כשאני לוקח איתי את החיתול הוא לא פולט? דווקא כשאין חיתול, הוא מחליט לבדוק את כושר הספיגה של הבגד שלי.

בחיי שיש משהו מאגי בחיתולי הבד האלה.

הפרסומת של יופלה 360

yoplait360.pngמכירים אותה? הפרסומת הזו עם כל הילדים שמסתובבים עם חור בבגד מסביב לטבור? לא יכול להסביר את זה, אבל כל פעם שאני רואה את הפרסומת הזו, אני נזכר בסימביוטים של סטארגייט, או בחייזר של הנוסע השמיני.

התנסויות עם פינגווינים (2) – אכזבה

607px-ubuntu_logosvg.pngאלו שעוקבים אחרי המתרחש פה יודעים שהתחלתי לנסות לעבוד עם אובונטו. הפעם האחרונה שדיברתי על כך הסתיימה בזה שתהליך ההתקנה הושלם, ווידאתי שיש אינטרנט. מאז ניסיתי הרבה דברים שונים ומשונים.

אז מה הצלחתי?

  • להתקין כל מה שצריך בשביל לצפות בסרטים אונליין ואופליין (כל מיני מפענחים ופלאגינים למיניהם). במקרה הזה השתמשתי בתוכנה שנקראת Automatix אשר מאפשרת לעשות זאת ועוד הרבה התקנות רצויות בקלות רבה.
  • להוריד טורנטים שונים באמצעות אפליקציות שונות. במקרה הזה באמת שיש מבחר גדול. מכולם אהבתי את kTorrent (שמאוד מזכיר את uTorrent החלונאי) ואת הרעיון שמאחורי Democracy Player.
  • להגדיר גישה מרחוק לתחנת הלינוקס תוך שימוש ב- VNC over SSH using PuTTy tunneling. אני יודע שלחלקכם זה בטח נשמע כמו סינית. בגדול, זה מאפשר לי להתחבר לממשק הגרפי, תוך רכיבה על קישור מאובטח של SSH. הייתי צריך את זה יותר בגלל הגבלות גישה החוצה מהעבודה שלי, מאשר כל ענין האבטחה. מי שרוצה הרחבה לגבי הנושא, יכול לקרוא כאן.
  • להבין שהפוטנציאל של לינוקס הוא אדיר – במיוחד בהתחשב בזה שכמעט כל דבר שתרצה להתקין קיים בחינם. כמעט, כי יש פורמטים שונים שנחשבים קנייניים. mp3 למשל. גם wmv. הבנתי שבהפצות כמו פדורה, להתקין כאלה פורמטים נחשב חילול השם.
  • לחרבש לעצמי את הגדרת המשתמש בצורה כזו שנאלצתי להתקין מחדש את מערכת ההפעלה (וזו ההמלצה שקיבלתי בפורומים של אובונטו!). והצלחתי לעשות זאת דרך הממשק הגרפי! הישג!

מה לא הצלחתי?

  • לצפות בסרטון על גבי הרשת המקומית כאשר הוא נקרא מתיקיה משותפת של חלונות. חלונות יודעת לעשות את זה בלי שאצטרך להזיז אצבע. בלינוקס הצלחתי לגשת לקובץ, אבל אף תוכנה לא הצליחה להציג אותו, כולל vlc, למרות שכל ההרשאות של התיקיה והקבצים נראו תקינות לגמרי.
  • לסדר את נושא הניקוד בעברית – משום מה זה לא משנה באיזה פונט ניסיתי להשתמש, זה עדיין לא נראה טוב (וניסיתי את culmus וגם התקנתי את התמיכה בפונטים של מיקרוסופט).
  • והסיבה היחידה שגרמה לי להישאר עם החלונות לעת עתה: פשוט לא הצלחתי למצוא דרך נוחה לניהול מדיה ופודקאסטים וסנכרון (בניגוד להעתקה פשוטה מתיקיה לתיקיה) שלהם מול נגן המוזיקה שלי – SanDisk Sansa m250 (שנקנה בעקבות התלבטויות רבות). דווקא במקרה הזה, חלונות XP ו- Windows Media Player 11 בשילוב עם Juice (לשעבר iPodder) עושים עבודה נהדרת.

מסקנות?

אובונטו היא הפצה מרשימה וידידותית למדי, ובסך-הכל מאפשרת לבצע כמעט כל דבר שאפשר לחשוב עליו, ואפילו בקלות יחסית, כל עוד לא מנסים לעשות דברים יוצאי דופן. הבעיה היא שברגע שמנסים לעשות משהו שהוא יוצא מגדר הרגיל, זה גורם למשתמש להיכנס לביצות וחולות טובעניים של טרמינלים ופקודות טקסטואליות שאי אפשר לצאת מהם בשלום ובשפיות.

האלגנטיות שלה באה לידי ביטוי גם ביתרון נוסף שיש לה לעומת המתחרה העיקרי – fedora, לא חלונות. היא ניתנת להתקנה מלאה מתקליטור רגיל של 650 מגה ואפילו ניתנת להרצה ממנו באופן מלא (live CD). תשוו את זה ל-4 תקליטורי DVD של פדורה וכבר אפשר לראות את היתרון שטמון בה.

בנוסף, המערכת רצה יפה מאוד על 256 מגה זכרון. אין מה להשוות בכלל מול חלונות. כמובן שככל שהכמות עולה הביצועים משתפרים, אבל עדיין מדובר פה ביתרון משמעותי.

תכונות נוספות שגיליתי שקיימות out of the box: הצגת התוכן של קובץ בתצוגה המקדימה באופן אוטומטי, ללא קשר לסוג הקובץ – txt, pdf ווטאבר. זה טריק שחלונות XP לא יודעת לעשות.

שטיק חביב נוסף: במעבר עם העכבר על אייקון של קובץ מוזיקה, הקובץ מתחיל להיות מנוגן באופן אוטומטי, ללא צורך בשום אפליקציה נוספת – ישירות מסייר הקבצים. גם את זה חלונות XP לא יודעת לעשות כברירת מחדל.

כל הדברים האלה בהחלט מנעימים את השימוש במערכת, אבל למרות זאת, ובעיקר עקב כל הניסיונות הכושלים שלי בנושא ניהול המדיה שלי, עלי לומר שאובונטו (או לינוקס בכלל) עדיין לא מוכנה לקראתי ולצרכים שלי, וחבל. בינתיים אני משאיר אותה בשביל ההתנסות פה ושם, אבל כרגע היא לא יכולה להחליף את החלונות שלי כמערכת לשימוש יומיומי מלא. אני לא מתכוון לעבור לויסטה בזמן הקרוב, אבל כשיגיע הרגע, אולי הבעיות שלי כבר ייפתרו ותהיה לי חלופה חינמית זמינה ומצוחצחת. בכל מקרה יש פה המון פוטנציאל, ואני מודה שבסך-הכל נהנתי מחוויית השימוש במערכת. אבל…

שוב, האבל הזה.

אבל… חבל…

עדכון: למי שמעוניין בזווית ראיה נוספת לגבי השימוש באובונטו, נתקלתי בכתבה הזו אתמול. מדובר בפרוייקט של 30 ימים בהם הכותב השתמש רק באובונטו. יש לו כמה תובנות מעניינות, והיקף המבדקים הוא מרשים.