הוא אכל מזמן, הוא כבר עשה את הגרעפס שלו והוא רגוע.

הוא פלט כבר לפני שעה, ומאז לא יצא מפיו שום דבר שמזכיר חלב מעוכל. הדבר היחיד שעדיין ממשיך, כמעין תוצרת מפס ייצור הוא הנזילה הבלתי פוסקת של הרוק, אשר מנוגבת באמצעות סינר. ומזה כבר ממש לא מתרגשים אצלנו.

הרמתי אותו ולקחתי אותו איתי. ככה, כמו שהוא.

איזו טעות.

לא עברו 5 דקות, והחולצה שלי, שהוצאה הבוקר מהארון, חוותה לטעום את השאריות האחרונות של האוכל, אשר המתינו בסבלנות איפשהו במורד הוושט ורק חיכו לשינוי בזוית הגוף של יהונתן, אשר תאפשר להם דרך מילוט קלה. איפה חיתול הבד? איפה שהשארתי אותו, כמובן.

למה? למה כשאני לוקח איתי את החיתול הוא לא פולט? דווקא כשאין חיתול, הוא מחליט לבדוק את כושר הספיגה של הבגד שלי.

בחיי שיש משהו מאגי בחיתולי הבד האלה.