מהמעט שיצא לי לחוות, זהו המשפט שבאופן אוטומטי נפלט לרוב האנשים כשלילד קרה משהו (בדרך כלל שלילי). הדוגמא הנפוצה ביותר היא כשהוא נופל (קדימה, אחורה או כל כיוון אחר) וחוטף איזו בומבה לראש – לא משהו רציני שדורש טיפול המשך, אבל ברור לכולם שזה כואב.

שומעים מעין "בום" קטן, והילד מתחיל למרר בבכי. מיד עטים עליו כל האנשים שבאיזור ומנסים להרגיע אותו עם המשפט. "לא קרה כלום.." "הכל בסדר.." "די די די.."

להגיד לילד ש"לא קרה כלום" ולנסות להרגיע אותו זה אחד מהדברים הכי פרדוקסליים שאפשר לומר לילד.

אז זהו, שכן! קרה משהו! הוא קיבל מכה! אם לכם זה היה קורה, הייתם מקללים חופשי את כל העולם ואשתו. לעומתכם, הילד לא יודע מה זה לקלל (חכו חכו), אז הוא בוכה. מותר לו לבכות!

באופן אישי, אני משתדל לומר לו דברים בסגנון "אוי, אוי, אוי, קיבלנו מכה?" "אתה צודק, זה כואב…" "לא נורא, זה יעבור עוד מעט…". אגב, "לא נורא" ו"לא קרה כלום" הם שני דברים שונים לגמרי! אז במקום לומר לו שלא קרה כלום, ולנסות להרגיע אותו כדי שתוכלו לחזור כמה שיותר מהר לעיסוקיכם, תנו לו קצת חום ואהבה, תנו לו להרגיש שאתם מבינים את מה שעובר עליו, ואתם תראו שהוא יירגע הרבה יותר מהר. מנסיון.

אגב, גם אני חוטא בזה לפעמים, אבל אני יודע שזה לא בסדר ומיד מתקן את עצמי.

[מקור תמונה: sxc.hu]