התחלנו להיתקל בתופעה הזו, שמוכרת לרוב ההורים. ללא שום התראה מוקדמת העולל מתחיל להתנשף במהירות, להתעוות, להתקפל, להתאנח… ואז באה צווחה קורעת לב. זה מטריד ומדאיג לראות אותו ככה, ובאחד מדפי המידע שקראתי באינטרנט תיארו את המצב במילים הנכונות: חוסר-אונים. זה מתאר בדיוק רב את מה שאני מרגיש.

בתור אחד שרגיל לפתור תקלות, לענות על שאלות או לתקן דברים, זה מעמיד אותי במצב מתסכל במיוחד: אין לי מה לעשות בנדון. אני לא יכול ללחוץ על כפתור (או כמה ברצף) כדי שזה יפסיק. אני לא יכול למצוא פתרון קסם. אין פה כפתור reset שאפשר ללחוץ עליו. אין פה מאגר של מסמכי תמיכה בעלי תשובה או רצף פעולות להחזרת הרגיעה.

הדבר היחיד שאני יכול לנסות הוא להקל עליו על-ידי החזקתו בידיים (תוך שינויים תדירים בתנוחה) והמתנה מייאשת עד לסיום ההתקפה.

אני נמצא כבר בשלב כזה שאני יודע לזהות את המקרים הללו, ומשתדל לספק לקטנצ'יק את הקירבה והתנועה שהוא זקוק להם על מנת להתגבר על כך. אבל באמצע הלילה, כשגם ככה אני עייף-מת, קצת קשה להבין או להיות מוכן לזה, ואז אני מתעורר למשמע הצווחה. בלילה האחרון זו הייתה מתקפה קשה, שארכה כשעה וחצי עד שעתיים והותירה את כוחותינו מותשים.

לפי מקורות שונים, לפחות 80% (ויש האומרים אפילו 95%) מההורים נתקלו בתופעה הזו. אז איך זה שעדיין אין לזה פתרון? למה חייבים לעבור את זה? הבנתי שיש לי עוד חודשיים לפחות עד שזה יעבור, וגם זה בערבון מוגבל. השם ירחם. חיפשתי קצת וקראתי על כל מיני פתרונות "קסם" ואלו חלקם:

• שימוש בתמיסת פרחי באך (לאם ולילד)
• להשרות זרעוני קימל במים רותחים, להוסיף קצת סוכר (עדיף ענבים) ולטפטף מספר טיפות לפה התינוק, 3 פעמים ביום.
• להימנע ממאכלים כמו שוקולד, אורז, ירקות כמו ברוקולי וכרובית
• תרופות ללא מרשם בשפע

עוד לא ניסיתי אף אחד מהם, אבל יכול להיות שהגיע הזמן, כי אם אחווה עוד ליל שימורים שכזה אני כנראה אתחיל להשתלח באנשים חפים מפשע.

אם יש לכם רעיונות או פעולות שניסיתם ועבדו בשבילכם, אני אשמח לשמוע על כך בתגובות.