יהונתן

זה השם שבחרנו.

היום בשעה 10:30 יהונתן נכנס (זה הביטוי הנכון?) בברית אברהם אבינו. אחי קיבל את כבוד הסנדק. הטקס היה קצר, פשוט ואפילו אאזור אומץ ואומר שהיה מקסים. אני לא אדם דתי, ולא שומר מסורת – אני אפילו אוכל חזיר ושרצים. אפשר לומר שאני על סף האפיקורסיות המוחלטת. אבל אני גם יהודי, ושאף אחד לא יגיד לכם אחרת: דת זה משהו מושרש, וטבוע בזכרון הקולקטיבי של כל עם. אי אפשר להתנתק מזה לגמרי, אלא אם כן אתה ממיר אותה בדת אחרת (ואז אתה בדרך-כלל גם נהיה פנאטי בקטע). יש מנהגים שקשה מאוד לוותר עליהם. אני חושב שברית המילה היא אחד מהם…

את הברית עשינו אצל מוהל כירורג – הרב ודוקטור פנחס גונן. הוא עושה את הברית במרפאה שלו, בחדר המיועד לכך, ואינו מאפשר ליותר מ-10 אנשים להיות נוכחים. בעיקר מפאת חוסר מקום, אבל מבחינתנו זה אחלה. לא רצינו לעשות באולם, כי זה נראה לנו מיותר להחזיק תינוק בן שבוע ואת אימו במשך כמה שעות במקום הומה אדם אחרי שחתכו חתיכה מבשרו. תחשבו על עצמכם, אחרי הסרת ציפורן חודרנית, טיפול שורש, או כל אופרציה כירורגית שחוויתם בחייכם. נראה לכם שהייתם רוצים "לחגוג את זה" באולם מלא 100 אנשים? נראה לכם שהייתם רוצים שזה ייתבצע מול קהל כזה? חשבתי כך…

שמעתי כבר אנשים שאומרים ש"אפשר גם בלי הרדמה" (ב-ח-י-י-כ-ם-!), ו"למה לשלם כל-כך הרבה?" ועוד כל מיני עייצס ופנינים שכאלו. לכל אלו אני אומר: זה הבן שלנו ואנחנו נחליט. הרצון שלכם לומר אחר-כך "אני ייעצתי להם לעשות את זה" או "אמרתי לכם" או כל דבר אחר שיטפח לכם על האגו הוא לא רלוונטי בכלל.

ואכן, כעדות להחלטה הנבונה, המלאך הקטן ישן כמעט 6 שעות אחרי הברית (ההרדמה פגה לאחר שעה וחצי) וגם לא סבל מכאבים אחרי זה. לפחות לא קיבלתי רושם כזה, והאיש הקטנטן הזה יודע טוב מאוד להתלונן כמשהו מציק לו. כמובן שחלק מזה הוא האופן שבו טופל האזור לאחר הברית. שוב, תודות לד"ר גונן.

אחרי זה חזרנו הביתה, ופשוט נחנו. בערב התחיל מבול הטלפונים של "מזל טוב". חבר'ה, אני מעריך את ההשתתפות בשמחתנו, אבל עם כל הכבוד – תנו לנו לישון! מה, שכחתם איך זה בשבוע הראשון אחרי הלידה? צריכים תזכורת?

הייתי מעלה תמונה שלו, אבל קרן לא הסכימה. משהו בנוגע לעין הרע. 🙄 נו, טוב. אני מאמין שגם זה יחלוף, ומקווה שקלסתרונו יעטר את הבלוג הזה בקרוב.

לסיום, אוכל רק לומר שהביטויים "ילדים זה שמחה", "ילדים בבית, אור בבית" וכל המליצות המוכרות מקבלים אצלי משמעות חדשה מעכשיו. אם הייתם רואים את הפנים שלי ושל אמא שלו כשאנחנו מסתכלים עליו, הייתם מבינים. השמחה והאור הם גם אצל ההורים, אם לא בעיקר. נראה לי שהוא מתעורר, החמוד… בטח צריך החלפה…

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “יהונתן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s