הקשר שבין ג'ינג'ית מסוימת ולינוקס

flamewar-copy.pngלא חשבתי שיגיע הרגע שבו אכתוב אפילו משפט אחד על אותה ג'ינג'ית שהוזכרה כה רבות בזמן האחרון. זה נראה לי כל כך מיותר וחסר תוחלת. אם לא היו מגיבים על זה באחד הבלוגים שאני קורא באופן קבוע, לא הייתי יודע בכלל שהיא קיימת. האם הרווחתי או הפסדתי מכל המהומה והמעקב אחרי השתלשלות הסיפור? לא יודע. אפשר למצוא טיעונים לכאן ולכאן. אבל זה לא העיקר במה שרציתי לומר.

אחת מהנקודות שעלו במסגרת כל הרעש שמסביב הייתה שחלק מהאנשים לא מעוניינים לקרוא את מה שיש לאותה ג'ינג'ית לספר, גם אם הם נכללים באוספים של הרבה אוגרי רסס מקוונים. באופן דומה, חלק מהיוצרים בחבורה לא מוכנים שהמלל שלהם ייכלל ויוצג באותם אוגרים כל עוד הם מופיעים ביחד איתה באותו מאגר. זכותם.

אוקיי, אז אם לא רציתי לדבר עליה בכלל, מה קרה?

מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאני מנסה עכשיו את כוחי בעבודה עם לינוקס, ואובונטו בפרט (חכו, חכו, יש קשר בין הדברים). כתוצאה מכך, נרשמתי לפיד רסס של Planet Ubuntu. ככלל, הפיד עצמו בינוני למדי, אבל לפעמים יש שם כמה טיפים ומאמרים נחמדים. היום נתקלתי שם בהפניה למכתב שנשלח לרשימת התפוצה של המפתחים של רד האט. הבחור ששלח אותו מוכר בעולם הלינוקס בכינוי ESR (האקרים ולינוקסאים מנוסים בטח יודעים על מי מדובר. לאלה שלא, מיד ארחיב). אותו בחור החליט לעבור מ- Red Hat/Fedora לאובונטו והציג את התלאות שסבל ואשר הניעו אותו לבצע את המעבר. מכיוון שהפוסט שנכלל ב-Planet Ubuntu רמז שמדובר במישהו בעל שם בתחום, ומכיוון שהדברים שבמכתב נעמו לי, וחיזקו את דעתי בנוגע לאובונטו, החלטתי לברר מי זה ה-ESR הזה.

מסתבר ששמו המלא של הבחור הוא Eric S. Raymond, והוא אחד מהאנשים הותיקים בעולם הלינוקס והתוכנה החופשית, בערך באותה חבורה של לינוס טורבלדס. לפי המאמר בוויקיפדיה, רק אחד מהשגיו העיקריים הוא הפצת קוד המקור של מוזילה, והוא גם עזר בפיתוח של הרבה ספריות בסיס בלינוקס. בנוסף על כך, הוא תומך בהסרת הצנזורה מהאינטרנט ומעודד חופש ביטוי. בקיצור, האיש נחשב כאישיות בעלת השפעה משמעותית בעולם הלינוקס.

אבל…

אותו ריימונד הוא גם חבר בארגון המעודד אחזקת נשק אישי באופן חופשי, הוא תמך בפלישה של ארה"ב לעירק ב-2003, והוא נחשב כגזען ואפילו הביע את דעתו בבלוג שלו. לפחות כך מופיע בוויקיפדיה, אשר ספגה גם היא את נחת לשונו – הוא לא מחשיב אותה כפרוייקט קוד פתוח ראוי, ומדגיש את חוסר-הדיוק שבערכים המופיעים בה (גם זה רשום בערך על-שמו בוויקיפדיה).

ואם זה לא מספיק, אז גם הוא משתמש בוורדפרס בשביל הבלוג שלו, רחמנא ליצלן.

אז…?

השאלה שלי היא כזו – האם עכשיו, אחרי שנודעו לי עליו הדברים הללו ואשר איני מסכים לפחות עם חלקם, אני לא אשתמש יותר בפיירפוקס (שמבוסס על מוזילה)? האם לא אשתמש יותר בלינוקס? האם אחליף את מנגנון הבלוג שלי למערכת אחרת? נשמע מטופש, נכון?

באופן דומה, אני לא רואה סיבה לגרוע את נוכחותי ממקום בו מישהו מציג דיעה מנוגדת לשלי או שאיני בהסכמה איתה. מעבר לכך, לדעתי זה חשוב שדווקא במקרה שכזה, אם יש לי משהו לומר כנגד אותם דברים עלי לומר אותם ולוודא שדברי נשמעים באותו מקום (מישהו אמר הייד פארק?) על מנת להוות מעין "תרופת נגד". אם אני חושב שמה שאותה ילדונת אמרה הוא גזעני, מטופש ושחשוב שאנשים ידעו את זה, למה להדיר את רגליי מהמקום שבו דבריה נשמעים? למה לא להשמיע שם את קולי אפילו יותר על מנת להטביע את שלה?

בסופו של דבר, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – אי אפשר לתמוך בחופש ביטוי מבלי לאפשר דעות מנוגדות.

אבל, כמו עם עוגות, חשוב שהכל יהיה במידה.

נ.ב.

…ואני מקווה שזו הפעם האחרונה שאני כותב עליה.

התנסויות עם פינגווינים

164363_proud_penguin.jpgבעקבות כל ההופלה שמסביב להשקה של חלונות ויסטה, גיליתי ששדרוג למערכת ההפעלה הדנדשה של מיקרוסופט יעלה לי קצת יותר גרושים ממה שתיארתי לעצמי. בשביל שאוכל לנצל את כל מה שויסטה מציעה מבחינת חוויית השימוש, אני זקוק להחלפה של כרטיס המסך הנוכחי שלי (ati radeon 9600 pro), וכנראה גם להוסיף ג'יגה של זכרון על האחד הקיים. וזה לא כולל את עלות מערכת ההפעלה עצמה. תוסיפו על כך את העובדה שמדובר בכרטיס מסך שפועל ב-AGP וכנראה שאצטרך להחליף גם את לוח האם לכזה שתומך ב-PCI express, מה שיוביל להחלפת המעבד במקביל.

יותר מדי כסף שאין לי כרגע.

אני לא תפרן או משהו כזה, ואם לא תיוותר לי ברירה, כנראה שאפרד מהסכום הנחוץ, אבל לא עוזבת אותי המחשבה שמיקרוסופט וחבריה, יצרני החומרה, מנסים להעליב אותי ואת המחשב שלי. כן, הרגע האנשתי את חתיכת המתכת ופלסטיק שיושבת מתחת לשולחן העבודה שלי וצוברת אבק שמזמן הבטחתי לעצמי שאנקה. גיק או לא גיק?

אנשי מיקרוסופט היקרים – צר לי לומר, אבל לדעתי המחשב שלי רחוק מלהיות עגלה מקרטעת. רק לשם ההבהרה, מדובר בפנטיום 4 2.6GHz עם HyperThreading, כונן קשיח SATA של 160 ג'יגה, 1 ג'יגה זכרון RAM, פלוס הכרטיס מסך הנ"ל. חוץ ממשחקים חדשים לגמרי, שבאמת די מתקשים להתמודד עם מיעוט המשאבים העומדים לרשותם, הכל מגיב מהר ועולה צ'יק צ'ק, וללא תלונות. נראה לי שאין שום סיבה שחומרה כזו לא תוכל להנות ממה שויסטה מציעה. באסה.

תוך כדי תהליך ההתפכחות הזה עלתה בראשי המחשבה שאולי כדאי לנסות את החלופה לבעלי אמצעים דלים: לינוקס (נא לא להשתנק. אין לי כסף לאמבולנס.). מעבר לעובדה שזה בחינם (אז אין טוטאלי פרי, נו סטרינגס אטאצ'ד), זה גם ייקל עליי מאוד כשארצה להשתלט על העולם בעתיד.

זו לא פעם ראשונה שאני מנסה להשתמש במערכת ההפעלה הזו. כבר ניסיתי בעבר לעבוד עם Fedora וגם אובונטו, אבל יותר ברמה של שרת LAMP עם קצת bind מקומי לטעם. זה היה כשחשבתי שיש לי זמן לפתח אתר שלם בעצמי (אוי… התמימות…), או לפחות לרענן את הידע בתחום.

בנסיונות הללו גיליתי שיש הרבה שאני יודע, הרבה שאני יכול ללמוד לבד, והרבה יותר שאני לא יודע, ושאין לי זמן להתעסק עם זה.

607px-ubuntu_logosvg.pngאבל עכשיו אני מנסה משהו אחר. לא רוצה שרת. רוצה מערכת הפעלה שתאפשר לי לעבוד. רוצה לעשות את מה שאני עושה על החלונות אבל עם מערכת הפעלה אחרת. בחרתי באובונטו. למה? כי לפי מה שהצלחתי לדלות מהאינטרנט, זו מערכת יציבה יחסית, עם קהילה מפותחת וידידותית יחסית לחדשים. ניסיתי גם את Fedora בגרסת ה-desktop, אבל לא הסתדרתי איתה. אגב, למי שרוצה, אבל לא יודע מה יתאים לו, יש את המבחן העצמי הזה, שגם ייעץ לי לבחור באובונטו. ממש חביב.

מכיוון שאין לי מחשב רזרבי (מהמחשבים הישנים שלי הוצאתי כבר את כל המיץ, או שהשתמשתי בהם כרכיבי שידרוג), וכל ההתעסקות עם dual-booting מחרפנת אותי רק מהמחשבה על לאתחל כל פעם שבא לי להפעיל משהו במערכת הפעלה מסויימת, הלכתי באופן זמני על פתרון אלגנטי: מכונה וירטואלית. התקנתי vmware, ועליה אובונטו. מה שיפה בכל העסק הזה הוא שהאובונטו מקבלת גישה לרשת הפנימית ומתפקדת כתחנה ברשת לכל דבר.

תהליך ההתקנה הלך די חלק, למעט העובדה שכשרציתי לבחור בשרת NTP לעדכון שעון המערכת, כל העסק נתקע. ניסיתי פעמיים לפני שויתרתי, ועשיתי את העדכון הזה כבר אחרי שהמערכת הותקנה. כנראה שזה משהו שקשור לוירטואליזציה. אני מקווה.

לאחר זמן לא רב, הייתה לי מערכת אובונטו מוכנה ופעילה. אינטרנט? יש – פיירפוקס מותקן כברירת-מחדל. באנחת רווחה חשבתי לעצמי שעכשיו אפשר להתחיל "לעבוד".

האמנם? המשך בקרוב…

איך נפטרים מרכב ישן או הרוס?

מפרקים לחלפים? ממחזרים את הרכיבים? הופכים לפסל סביבתי? מה פתאום…

בחיי, לחבר'ה של Top Gear יש את אחד הג'ובים הכי כיפיים בעולם (עד שיחליטו להוציא מנועים מבוססי נפט מחוץ לחוק).

מזור בדמות קולרבי

חנן כהן העלה שאלה: "לאיזו בעיה לדעתכם הפתרון הוא קוֹלְרָבִּי?" (ולהפתעתי הרבה מדובר באיות הנכון)

ניסיתי לחשוב על משהו מתוחכם כתשובה, ולא הלך לי. אז נלך על הדברים הפשוטים. שים לב, חנן.

קולרבי מהווה מקור של ויטמין E, ולפי הכתוב בוויקיפדיה הוא טוב לשמירה על זרימת דם טובה, לשיפור הפריון (אצל נשים וגברים), מחיש ריפוי צלקות ועוד הרבה יתרונות.

מעבר לכך, הקולרבי טוב מאוד לטיפול בהתפרצויות געגועים לסדרה "קרובים קרובים", כשאין שידורים חוזרים בחינוכית 23 (או כשיש שידורים, ואז רוצים להפוך את זה להפנינג של צפיה בסדרת קאלט).

בנוסף, ברוב עוונותי עלי לגלות שלי ולאשתי היתה תקופה של שגעון לקולרבי. זה היה בתקופת ההריון שלה, כך שיכול להיות שבאמת יש קשר בין היותו מקור לויטמין E ובין הנטיה של נשים להתחיל לאכול מזונות בריאים במהלך ההריון. באותה תקופה גיליתי שהירק הזה יכול להוות חטיף נחמד מאוד כשבא לנשנש משהו, ונמאס מכל החטיפים המלוחים/מתוקים/לא-בריאים.

עשית לי חשק לקנות קצת.

פרדוקס הבחירה

אני מתאר לעצמי שרוב מי שקורא את הבלוג שלי כבר יודע שחלונות ויסטה תשוחרר לציבור הרחב בקרוב מאוד, ושלקונה הפוטנציאלי יש אפשרות לבחור מבין מספר סוגי רשיונות (Home Basic, Home Premium, Ultimate וכדומה). לפירוט מלא של הגרסאות השונות, כולל מחירים צפויים ותכונות כלולות, אפשר לקרוא כאן.

כהערת אגב, זה מעניין לציין שמה שקובע את ההבדל בין הגרסאות השונות ומה שיותקן על המחשב הוא המספר הסידורי שמקבלים באריזה. למעשה, התוכן של ה-DVD שמגיע בקופסה הוא אותו תוכן בכל אחד מהם. הקוד שתזינו בעת הרישום הוא מה שייקבע מה יותקן על המחשב.

בכל מקרה, כל העניין הזה של רישיונות שונים יכול ממש לבלבל את הקונה הממוצע. מעבר לכך, זה יכול ליצור תסכול מתמשך לאחר הקניה.

למי שמעוניין במבט קומי על כל העניין הזה של הרשיונות השונים, יש את זה:

למי שמעוניין במבט יותר אקדמי/פילוסופי על כל נושא הבחירה ואיך ריבוי של אפשרויות בחירה משפיע עלינו, אני ממליץ בחום לצפות בהופעה של בארי שוורץ (20 דקות) מלפני שנתיים בכנס TED. להורדה של הסרטון באיכות גבוהה, לחצו כאן.

תוייגתי

זה התחיל אצל עידן, משם עבר לשרית, ומשם לאח"י דקר. והיא תייגה אותי.

האמת? זה מחמיא לי.

תבינו – הנוכחות ה'רשמית' שלי באינטרנט די קצרה – האתר רק החל לפעול באוגוסט האחרון (הנוכחות הלא-רשמית שלי היא משנת 1993 בערך – ימי ה-DOS, BBS וחלונות 3.11 שהתחברה עם Trumpet WinSock).

העובדה שאני נבחר על-ידי אחת מדמויות המפתח בבלוגוספירה המקומית להשתתפות במשחק הזה מעוררת בי השתאות. כאילו, וואו…. מבחינתי, אח"י דקר היא ממש סלבריטי.

אבל אני לא רוצה להתחיל להשתפך פה – אני רואה כבר כמה קוראים שמתחילים לנוע לכיוון היציאה…

אז… חמישה דברים שלא ידעתם עלי… הממ…

  1. גם אני צברתי שנדיבריליון שעות של Advanced Dungeons & Dragons בתקופת התיכון, ואפילו רכשתי לא מזמן את ערכת ספרי הבסיס של D&D3.5 מתוך תקווה שאולי יצא לי לחזור לזה מתישהו (נראה לי שמתהווה כבר קבוצת משחק מתוך כל התיוגים האלה).
  2. עבדתי במשך שנה עבור חברת הזנק בתור מפתח אתר (בצוות של שלושה אנשים. בעיקר ASP). לא יצא מזה כלום.
  3. עד לפני שנתיים לא הייתי מוכן בכלל לגעת בסושי עם צ'ופסטיק. היום אני משוגע על זה.
  4. אני כוסס ציפורניים.
  5. יש לי עיניים כחולות בהירות שאשתי קוראת להן עיני-שד (לא הצלחתי לחשוב על משהו אחר. ככלות הכל, גם זה משהו שלא ידעתם עלי).

ועכשיו, התיוגים שלי: חבצואל היבוסי, תום סלע, פישר, בן קלינגר, ו-טל איתן.