מה דעתכם על nUbuntu?
ארכיון רשומות מאת: Roni
תמונה אחת שווה אלף מילים, לא?
אין לי על מה לכתוב, אבל הצלחתי למצוא קצת זמן לצייר.
בינגו סמינריון
צרות עם השכנים
אני לא יודע מה לעשות.
בקומה שמעלינו, מזה כשנה (אולי יותר), גרה משפחה שממררת לנו את החיים. לא כל הזמן, אבל מספיק פעמים בשביל לחשוב על לעבור דירה. זה היה קל יותר אם היינו גרים בשכירות, היינו פשוט עוזבים, אבל זה לא המצב. לעומת זאת, אותה משפחה, עד כמה שידוע לי, אכן גרה בשכירות ואני חושב שאפילו שמעתי איפשהו את המושג עמידר… (משהו לגבי סיבסוד מגורים? יכול להיות?)
בכל מקרה, שמנו לב (אשתי, אני וגם השכנים האחרים) לכמה מנהגים של אותה משפחה, אשר כוללים את ההברקות הבאות:
- הקלאסיקה – הפעלה של מערכת המוזיקה (אם אפשר לקרוא לזה ככה. בדרך כלל זה מסתכם בשרית חדד, או איזה בכיין כלשהו שאני לא מכיר וגם לא רוצה להכיר) בקולי קולות, גם בשעות האסורות (שתיים עד ארבע, אבל זה מה שנקרא בטל בשישים).
- הזמנת כל החמולה כמעט יום ביומו להתארחות בסלון ביתם. הבעיה היא שהם כנראה חושבים שאנחנו גרים בבניין עם קירות בעלי בידוד אקוסטי, אחרת אי אפשר להסביר את הרעש וההמולה שהם יוצרים בכל פעם שהם עולים ויורדים בחדר המדרגות (אין מעלית אצלנו). אה, כן – האירוח בדרך כלל מתחיל בערב ומסתיים בסביבות השעה חצות…
- הצעקות האלה!!! הצעקות האלה והבומים בכל פעם שמישהו מהמשפחה המחורבנת הזאת עולה או יורד בחדר המדרגות. לפעמים זה נשמע כאילו מישהו נפל והתגלגל במדרגות (לו רק זה היה קורה… הייתי אומר שלא יצאתי לבדוק מה קרה כי זה נשמע רגיל לחלוטין…)
- לא תפסתי אותם על חם, אבל אני בטוח ב-100% שיש להם נטיה להשליך פסולת במרחב המדרגות ורחבת הכניסה. ייתכן וזה אפילו מבלי משים, אבל זה עדיין לא עושה את זה בסדר. בכל מקרה, הסבירות היותר גבוהה היא שזה פשוט נובע מחוסר אכפתיות.
- עישון בתוך חדר המדרגות.
- בטח יש עוד כמה דברים ששכחתי…
מה אפשר לעשות במקרה שכזה? כבר ניסיתי לדבר איתם ולהסביר להם שזה מפריע – בעיקר הרעש בשעות הלילה (אני מוקיר כל רגע שהתינוק ישן) – אבל זה נראה כאילו אני מדבר ללמפה.
באמת שכבר מתחיל להימאס עליי כל הסיפור הזה. אפילו הגדרתי נושא חדש בשביל הפוסט הזה. מה עושים? איך מתמודדים עם הצרה?
מה ההבדל…
…בין הקפה שלי לקפה שלהם?
- כשאני מציע אותו לאורחים, אני שואל "איך אתם אוהבים את הקפה שלכם?", ולא קובע בשבילם.
- אף אחד לא צריך להירשם בכניסה למטבח, וגם לא להסכים לרשיון שימוש בקומקום לפני ההכנה. כל אחד יכול.
- אם מישהו יחליט שהוא רוצה להוסיף סוכר בקפה שלי אני לא איעלב
- הקפה שלי הוא באמת תירוץ טוב להתחיל עם בחורות ("באה לקפה?")
כמה פעמים צריך לומר לכם? דה-מארקר הוא חרא של אתר.
מה זה חנון?
מישהו שאל את גוגל את אותה שאלה. לפניכם התוצאה:
האם זהו עלבון או מקור לגאווה? לא יודע…
טוויטר זה החרא החדש
כולם מדברים על טוויטר כאילו זה הדבר הטוב ביותר מאז המצאת האינטרנט (שלמען האמת לא הומצא בפני עצמו – הוא פותח משילוב של כמה המצאות). "טוויטר זה… טוויטר כך… טוויטר בלעעע….". כבר יוצא לי מכל החורים, בחיי.
לפני כמה ימים יצא לי לשמוע שיר שכבר הרבה זמן לא שמעתי. השיר הוא של מרילין מאנסון ונקרא This is the new shit. השיר מתייחס בעיקר לתרבות הצריכה המערבית, אבל דווקא באותו רגע מיד חשבתי על טוויטר. השיר מצליח באופן מוצלח למדי לתאר את מה שאני חושב על השירות הזה. שימו לב למילים המודגשות בפזמון.
אני אתן לכם להבין לבד מה הקשר בין השניים (זהירות: רוק רועש וצעקני).
[audio:http://www.roniyaniv.net/wordpress/audio/newshit.mp3%5D
Everything's been said before
There's nothing left to say anymore
When it's all the same
You can ask for it by name
[ Babble, Babble, Bitch, Bitch
Rebel, Rebel, Party, Party
Sex, sex, sex, don't forget the violence
Blah, blah, blah
Got your lovey-dovey sad and lonely
Stick your stupid slogan in
Everybody sing along ] x 2
Are you motherfuckers ready for the new shit?
Stand up and admit it, tomorrow's never coming
This is the new shit
Stand up and admit it
Do we need it? NO!
Do we want it? YEAH!
This is the new shit
Stand up and admit it
Babble, Babble, Bitch, Bitch
Rebel, Rebel, Party, Party
Sex, sex, sex, don't forget the violence
Blah, blah, blah
Got your lovey-dovey sad and lonely
Stick your stupid slogan in
Everybody sing along
Everything's been said before
There's nothing left to say anymore
When it's all the same
You can ask for it by name
Are you motherfuckers ready for the new shit?
Stand up and admit it, tomorrow's never coming
This is the new shit
Stand up and admit it
Do we need it? NO!
Do we want it? YEAH!
This is the new shit
Stand up and admit it
[ Now it's you-know-who
I've got the you-know-what
I stick it in the you-know-where
You know why, you don't care ] x 4
Babble, Babble, Bitch, Bitch
Rebel, Rebel, Party, Party
Sex, sex, sex, don't forget the violence
Blah, blah, blah
Got your lovey-dovey sad and lonely
Stick your stupid slogan in
Everybody sing along
Are you motherfuckers ready for the new shit?
Stand up and admit it, tomorrow's never coming
This is the new shit
Stand up and admit it
Do we need it? NO!
Do we want it? YEAH!
This is the new shit
Stand up and admit it
[ Let us
We're entertaining you ] x 6
BumpTop
הנה משהו מרענן. בכנס TED שהתקיים לא מזמן (אני מחכה לפרסום הוידאו של ההופעות בקוצר רוח) הופיע מתכנת קנדי בשם אננד אגאראוואלה (Anand Agarawala) והציג מערכת חביבה לניהול שולחן העבודה בשם BumpTop.
הרעיון שעומד מאחורי התכנון שלה הוא שבדרך-כלל שולחנות העבודה האמיתיים שלנו (לעומת הממוחשבים) "מעוטרים" בכל מיני מסמכים אשר מסודרים באופן מסוים (או לא) מתוך מטרה כלשהי – כי ככה זה עושה סדר בראש שלנו. כל אחד מסדר דברים בצורה אחרת, כמובן. אחד יכול להשאיר את הכל מבולגן, ואחר מסדר מסמכים בערמות מקוטלגות – הכל בהתאם לאופן שבו הראש שלנו פועל.
כרגע מדובר במשהו רעיוני בעיקר, ללא יישום של ממש. בכלל, זה לא נראה כל-כך שימושי. יחד עם זאת, האופן שבו זה פועל הוא כזה שמעלה חיוך על השפתיים.
[דרך הבלוג של פוג]
משוואה לא סטנדרטית
חוסר דאגות + חנוניות טוטאלית + שגעון למריו + יום יפה + התמכרות ל-wii + בית ומחסן מלאים בשטויות = מירוץ מריו קארט בחיים האמיתיים.
מטורף? אולי. מסוכן? יכול להיות. חנוני? בטוח. כיף אדיר? שלא יהיה שום ספק – כן! כן! כן! 🙂
[דרך ExtraLife]
פסקול לשעת ערב מוקדמת
נסו לדמיין מזג-אוויר שהוא לא קר מדי, ולא חם מדי. מזג-אוויר כזה שעושה לכם נעים. ללא אובך, ללא פיח, אוויר נקי. רוח קלה מלטפת את פניכם… השעה היא שש בערב, והשמש בדיוק נמצאת בשיא שקיעתה, צובעת את השמיים בגווני סגול, ורוד וכחול…
יש תמונה בראש? נפלא.
עכשיו, עם מזג האוויר הזה בראש, דמיינו את עצמכם במקום כלשהו שצופה לים. זה יכול להיות חוף הים האהוב עליכם בתל-אביב, בחוף עתלית, נמל יפו, ראש הנקרה… מה שבא לכם, העיקר שייצפה לים.
הצלחתם? אחלה.
עכשיו, דמיינו שאתם מחזיקים ביד את המשקה האהוב עליכם ביותר – וויסקי, בירה, יין, אספרסו, תה, מה שאתם הכי אוהבים. הרוח עדיין מלטפת בעדינות את פניכם, והשמש שולחת קרניים אחרונות לחמם קצת את עורכם לפני בוא החשיכה.
נעים, נכון?
הרשו לי להמליץ לכם על הפסקול המושלם לרגע שכזה. זה יישמע אולי מוזר קצת לחלקכם, אבל תנסו את זה פעם אחת בסיטואציה כמו שדמיינתם, ותיראו שזה הדבר שהולך הכי טוב ביחד עם הרוגע המושלם הזה. כשתהיו בסיטואציה כזו, והשעה תראה 18:05, תדליקו רדיו, וכוונו לגלי-צה"ל.
מה שתשמעו זה את תכנית הרדיו "פותחים ערב" שמוגשת על-ידי שמעון פרנס בכל יום בשבוע.
כן, זה ההוא מ"הטברנה". הג'ינג'י עם התכשיט בין האצבעות שניסה לעשות לנו שמח בכל שישי בערב. לא סבלתי את התכנית ההיא.
אז מה ההבדל? ההבדל הוא שתכנית הטלויזיה אירחה אמנים מתוך שיקולי רייטינג, ולא שיקולי איכות, וזה גם מה שיצא. לעומתה, תכנית הרדיו של פרנס לא כבולה בשיקולים דומים, ולכן הוא יכול להשמיע את מיטב המוזיקה הים-תיכונית כראות עיניו ושמוע אוזניו. וזה יוצא ממש, אבל ממש, טוב…
פעם, לא חשבתי שאהנה ממוזיקה יוונית, תורכית, צרפתית ועוד הרבה ז'אנרים אחרים. שמעון הצליח להמיר אותי. יש לו קול נעים, לשמעון. נשמע אחרת לגמרי מההמוניות של "הטברנה". הרבה יותר אינטימי ואישי. והמוזיקה… איזו מוזיקה! שתהיה לי בריא, שמעון.
לצערי, מרבית הפעמים שיוצא לי לשמוע את התכנית הם בדרך מהעבודה הביתה, בין אם בתחבורה ציבורית או ברכב הפרטי שלי (שמבלה בדרך-כלל אצל אשתי), אבל כל פעם שאני מקשיב לתכנית, עולה לי בראש הסיטואציה הדמיונית (אך לא-לא-מציאותית) שלעיל.
…אז? …מי רוצה לקבוע פגישה לשעה של רוגע ים-תיכוני באמצע השבוע?
רוני יניב 