להטוטנות כאומנות

מייקל מושן מתאר בהופעה שלו מכנס TED את מה שהוא עושה כמסע לגילוי האינטראקציה של תנועה, מרחב וזמן. בהתחלה זה נראה כמו להטוטנות רגילה, והצופה בו יכול לחשוב "על מה כל המהומה?", אבל ככל שמתקדמים, זה נהיה מהפנט יותר ויותר. כדאי להקדיש את שלושים וחמש הדקות שהסרט הזה צורך לטובת צפיה רצופה.

מומלץ אפילו לצפות בגרסה הגדולה יותר כאן.

http://static.videoegg.com/ted2/flash/loader.swf

מודעות פרסומת

אז הלכתי לראות את קלוברפילד

אחרי שראיתי את כל העונות של זהות בדויה, ואת שלושת העונות של אבודים, ואת ההרצאה שלו בכנס TED, הייתי חייב לראות את הסרט הזה. אז הלכנו. אבא שלי (!), אח שלי ואני.

אז, למי שזה עדיין לא ברור, כל הסרט מצולם בשיטת המצלמה המקפצת. אני יכול לומר לכם שאפילו אני, שבדרך כלל לא סובל מתחושות סחרור או בחילות, חויתי מספר רגעים של מין רצון לנתק את העיניים לכמה רגעים. זה בהחלט סרט שמומלץ לצפות בו מהשורות האחרונות באולם.

האם שווה לראות? כן. אני מוכן אפילו לראות אותו עוד פעם (ב-DVD, לא בקולנוע. לא צריך להגזים, כן?), כי אני די בטוח שפספסתי כל מיני דברים שתוך כדי הצפיה הראשונה לא קלטתי.

האם הסרט עומד בציפיות? תלוי למה אתם מצפים. אם אתם מצפים לסתם עוד סרט מפלצות, אתם תתאכזבו. ההמלצה שלי היא – אל תצפו לכלום. זה מזכיר כל מיני דברים אחרים, אבל זה משהו אחר לגמרי. אם תבואו לסרט ללא ציפיות מיוחדות, אתם תראו שברגע שהאקשן יתחיל, אתם פשוט לא תוכלו להסיט את המבט שלכם מהמסך.

אני אגיד רק עוד דבר אחד – הסוף של הסרט הוא כל כך נכון, וכל כך מפתיע ולא מפתיע בו-זמנית, שזה פשוט גאוני. אם אברמס היה מסיים את הסרט אחרת, ייתכן והייתי מתאכזב. אבל הוא עשה את זה פשוט נכון. אין דרך אחרת לתאר את זה – הכל "מתאים". זה מסוג הסרטים שאתה אומר "כן, ככה זה היה צריך להיעשות. לא הייתי משנה שום דבר".

במילה אחת – שווה.

BumpTop

229256_7854-wince.jpgהנה משהו מרענן. בכנס TED שהתקיים לא מזמן (אני מחכה לפרסום הוידאו של ההופעות בקוצר רוח) הופיע מתכנת קנדי בשם אננד אגאראוואלה (Anand Agarawala) והציג מערכת חביבה לניהול שולחן העבודה בשם BumpTop.

הרעיון שעומד מאחורי התכנון שלה הוא שבדרך-כלל שולחנות העבודה האמיתיים שלנו (לעומת הממוחשבים) "מעוטרים" בכל מיני מסמכים אשר מסודרים באופן מסוים (או לא) מתוך מטרה כלשהי – כי ככה זה עושה סדר בראש שלנו. כל אחד מסדר דברים בצורה אחרת, כמובן. אחד יכול להשאיר את הכל מבולגן, ואחר מסדר מסמכים בערמות מקוטלגות – הכל בהתאם לאופן שבו הראש שלנו פועל.

כרגע מדובר במשהו רעיוני בעיקר, ללא יישום של ממש. בכלל, זה לא נראה כל-כך שימושי. יחד עם זאת, האופן שבו זה פועל הוא כזה שמעלה חיוך על השפתיים.

[דרך הבלוג של פוג]