נסו לדמיין מזג-אוויר שהוא לא קר מדי, ולא חם מדי. מזג-אוויר כזה שעושה לכם נעים. ללא אובך, ללא פיח, אוויר נקי. רוח קלה מלטפת את פניכם… השעה היא שש בערב, והשמש בדיוק נמצאת בשיא שקיעתה, צובעת את השמיים בגווני סגול, ורוד וכחול…
יש תמונה בראש? נפלא.
עכשיו, עם מזג האוויר הזה בראש, דמיינו את עצמכם במקום כלשהו שצופה לים. זה יכול להיות חוף הים האהוב עליכם בתל-אביב, בחוף עתלית, נמל יפו, ראש הנקרה… מה שבא לכם, העיקר שייצפה לים.
הצלחתם? אחלה.
עכשיו, דמיינו שאתם מחזיקים ביד את המשקה האהוב עליכם ביותר – וויסקי, בירה, יין, אספרסו, תה, מה שאתם הכי אוהבים. הרוח עדיין מלטפת בעדינות את פניכם, והשמש שולחת קרניים אחרונות לחמם קצת את עורכם לפני בוא החשיכה.
נעים, נכון?
הרשו לי להמליץ לכם על הפסקול המושלם לרגע שכזה. זה יישמע אולי מוזר קצת לחלקכם, אבל תנסו את זה פעם אחת בסיטואציה כמו שדמיינתם, ותיראו שזה הדבר שהולך הכי טוב ביחד עם הרוגע המושלם הזה. כשתהיו בסיטואציה כזו, והשעה תראה 18:05, תדליקו רדיו, וכוונו לגלי-צה"ל.
מה שתשמעו זה את תכנית הרדיו "פותחים ערב" שמוגשת על-ידי שמעון פרנס בכל יום בשבוע.
כן, זה ההוא מ"הטברנה". הג'ינג'י עם התכשיט בין האצבעות שניסה לעשות לנו שמח בכל שישי בערב. לא סבלתי את התכנית ההיא.
אז מה ההבדל? ההבדל הוא שתכנית הטלויזיה אירחה אמנים מתוך שיקולי רייטינג, ולא שיקולי איכות, וזה גם מה שיצא. לעומתה, תכנית הרדיו של פרנס לא כבולה בשיקולים דומים, ולכן הוא יכול להשמיע את מיטב המוזיקה הים-תיכונית כראות עיניו ושמוע אוזניו. וזה יוצא ממש, אבל ממש, טוב…
פעם, לא חשבתי שאהנה ממוזיקה יוונית, תורכית, צרפתית ועוד הרבה ז'אנרים אחרים. שמעון הצליח להמיר אותי. יש לו קול נעים, לשמעון. נשמע אחרת לגמרי מההמוניות של "הטברנה". הרבה יותר אינטימי ואישי. והמוזיקה… איזו מוזיקה! שתהיה לי בריא, שמעון.
לצערי, מרבית הפעמים שיוצא לי לשמוע את התכנית הם בדרך מהעבודה הביתה, בין אם בתחבורה ציבורית או ברכב הפרטי שלי (שמבלה בדרך-כלל אצל אשתי), אבל כל פעם שאני מקשיב לתכנית, עולה לי בראש הסיטואציה הדמיונית (אך לא-לא-מציאותית) שלעיל.
…אז? …מי רוצה לקבוע פגישה לשעה של רוגע ים-תיכוני באמצע השבוע?
רוני יניב 
וואללה, קראת את המחשבות שלי. לרגעים אפילו התביישתי שאני מחכה לשעה הזו בין 6 ל-7 בערב, בדרך הביתה. קלטתי שאני מאזין למוזיקה יוונית וים תיכונית ונהנה ממנה. שמעון פרנס השכיל להכניס לא רק מוזיקה ים תיכונית אלא גם פינה מרתקת על ההיסטוריה של הרוק/פופ (מגיש אותה מישהו אחר) והוא כל כך שונה מהפרנס של הטברנה. באמת תענוג.
נכון, שכחתי לציין את הפינה הזו, שמהווה אחלה של סוכריה לסיום התכנית.
אחלה תוכנית, גם אני חוטא לעיתים ומאזין לה.
אם אני לא טועה, פרנס מגיע מתחום הרוק במקור ורק לפני מספר שנים "גילה" את המוסיקה
הים תיכונית.
לא מעט פעמים קורה שחברים נכנסים לאוטו ואחרי כמה דקות נסיעה שטופה במוזיקה יוונית ענוגה והבאסים של פרנס הם שואלים "תגיד, מה לעזאזל אנחנו שומעים?". לפעמים אין ברירה ואני שם איזה מטאל.. 🙂
דרך-אגב, עוד תוכנית מעולה זו "שעה הסטורית" עם פרופ' הר-סגור. האיש הזה פטיש אויר!
קבוקים, כמה שאתה צודק! אכן פטיש-אוויר! למרות שנראה לי שאם לא היו מחברים אותו עם מגישה צעירה לא היינו מקבלים אותו בגרסה העירנית ומבדחת שנשמעת בתכנית 😉
דווקא עד לפני כמה חודשים (יכול להיות שעברה שנה, אפילו?) המגיש לצידו היה אלכס אנסקי, שלדעתי עדיין יותר מוצלח מהנוכחית. ועדיין שניהם לא נרדמו. או עשו פרסומות לפרוסטטה. בעצם אנסקי כן.
מישהו יודע מה שם הנעימה שפותחת את התוכנית?
אני לא, אבל הוא השמיע אותה פעם כחלק מהשירים בתכנית והוא גם אמר מה שמה באותה תכנית. יכול להיות שהוא יעשה זאת שוב מתישהו – רק צריכים להאזין באופן קבוע. אם זה לא עוזר לך, את יכולה לנסות את המזכירון 🙂
פינגבק: רוני יניב נקודה נט» ארכיון הבלוג » התחממות גלובאלית - צריכים עוד שכנוע?