לכבוד השנה החדשה

סופה של שנה – סופו של עידן

כן, הפוסט הזה יוצא קצת מאוחר, ולכן אני מנסה לדחוס בו כמה דברים ביחד. פשוט קרו לי המון דברים בחודש האחרון, ורק עכשיו הספקתי לסיים את הרשומה הזו.

נתחיל בדבר הראשון – בערב ראש השנה חל היום האחרון שלי בעבודה שלי בבזק בינלאומי. שש וחצי שנים עבדתי שם. זה המון. לפי מה אני קובע? לפי מספר האגפים והמחלקות שעברתי אצלם כדי להגיד להתראות לאנשים שאני מכיר.

במהלך התקופה הזו הספקתי לכהן בארבעה תפקידים, כשהחצי הראשון של היה בעיקר כחלק ממוקד התמיכה, והחצי השני היה כחלק מצוות ההדרכה. חלק גדול מהאנשים שהתחילו לעבוד איתי במוקד התפרסו והשתרשו בכל מיני עמדות בארגון. זה הופך את חווית העבודה בארגון למשהו מאוד אישי, ונותן אופי מאוד משפחתי למקום העבודה (כולם מכירים את כולם).

זו היתה תקופה כיפית, לימודית ומעשירה. למדתי המון, הן על העולם העסקי, והן על עצמי. למדתי איך דברים צריכים להתבצע, וגם איך עדיף שלא ייתבצעו.

את התודה שלי לכל מי שעבד איתי כבר אמרתי (מכתב הפרידה המלא שמור במערכת). מספיק לומר שהעליתי את הסף למכתבי פרידה בבזק בינלאומי. כעת נותרה לי התחייבות אחת.

במהלך שלוש וחצי השנים האחרונות תיפקדתי כמדריך ומפתח מערכי הדרכה בצוות ההדרכה. לאורך כל התקופה, מי שניהלה את הצוות היתה אורית אלקין. אמרתי את זה כבר בכמה מקומות, ועכשיו אני אומר זאת כאן: אורית היא הבוס הכי טוב שהיה לי עד היום (ועברתי כמה). אני אתגעגע אליה – לעידודים, למחמאות שחילקה, לאופן המקסים ושובה-לב שבו הייתה שוכחת משהו בכל מקום שבו התיישבה (בדרך כלל פלאפון), לאכפתיות, לגאווה והדאגה האמהית כלפי הצוות שהובילה. אורית, אני מאחל לך הצלחה בכל אשר תפני, ושתקבלי את ההכרה המלאה לה את ראויה בעקבות השינויים העתידיים לעבור על הצוות בקרוב.

שנה חדשה – התחלה חדשה

לכל מי ששאל אותי "מה קורה עם עבודה חדשה?", אמרתי שאני לא דואג יותר מדי. אני מכיר את עצמי מספיק טוב. והנה, לא הספקתי אפילו לומר "דמי אבטלה" וכבר מצאתי מקום עבודה חדש. בשמחה ובהתרגשות אני מצטרף בקרוב (אחרי חג הסוכות) לאנשים המוכשרים ב-metacafe. מה שאומר שאני הולך להיות שכן של יוחאי. הולך להיות מעניין…

גמר חתימה טובה

האמת היא שאני די אפיקורסי בכל הנושא של יום כיפור. הצום עצמו זה משהו שאני עושה עקב הרומאיות שבדבר. בסופו של דבר, אם אני מרגיש שהרעב גורם לי לראות דברים שהם לא באמת שם (מעבר לנורמה), אני אוכל. שתיה זה משהו שאני לא מוותר עליו בכל מקרה. יחד עם זאת, אני מאמין שיש ביום הזה מנהגים ראויים, וטוב שייעשו לפחות ביום זה בשנה, אם לא במהלך כל השנה (תפילה בבית הכנסת עם המון שלא צחצח את שיניו ולא אכל כלום ביממה האחרונה זה לא אחד מהם).

אם יש משהו שאני יכול לומר על עצמי בלב שלם, זה שאני לעולם לא פוגע במישהו בכוונה. זה פשוט לא באופי שלי. אז, אם יש מישהו שבשנה האחרונה פגעתי בו, ולא ידעתי מזה, אני מתנצל. באמת.

כל סוף הוא התחלה חדשה

חשבתי שעכשיו יהיו לי שלושה חודשים של אבטלה בבית, עם הילד. זה לא שזה נורא כל-כך. אני יכול לומר שבשבוע שיצא לי לשמש כעקרת בית נהניתי מאוד מהבילוי השוטף איתו. נראה לי שמעבר לתצורה שבה אבא חוזר רק בערב הביתה תהיה קשה לשנינו. היה רק קטע אחד שהייתי צריך איזה כמה שעות של חופש – ואז ביקשתי מאשתי שתיקח אותו ותלך להורים שלה. את הזמן שלי לבד ביליתי בסשן פרוע של BioShock. כן, אני יודע – ממש משולח רסן. אחלה משחק, למי שמעוניין לדעת.

בכל אופן, מסתבר שהמציאות חשבה אחרת, וכעת נותר לי שבוע כדי לנצל את עודף הזמן היקר שלי (יש דבר כזה?) עם המשפחה.

אז, לכל קוראיי, מכריי, וידידיי – אני מאחל לכם גמר חתימה טובה, ושנה מלאה בפוריות, עשייה, הצלחות, שלווה ושלום. מי ייתן ונשיג את כל שליבנו חפץ, ושאני אמצא דרכים פחות מליציות כדי לומר את אשר בליבי.

אמן.

מודעות פרסומת

מי שירים דבר כזה בארץ הולך לעשות כל כך הרבה כסף…

מדובר באתר שמאפשר לקבל חוות דעת מאנשים אחרים לגבי השכנים באזור מגורים מסויים. ויש גם מפה.

rottenneighbors.png

[דרך: Lifehacker]

באיחור לא אופנתי

Blog Day 2007

הגיע תורי להציג את החמישה שלי במסגרת פוסט של BlogDay. אצלי זה הפך ל-BlogWeek. לא נורא. להתכונן למבחן באסמבלי זה חשוב יותר. קצת יותר. גם יום ההולדת הראשון של הילד הראשון זה משהו שדורש תשומת לב, לא? התאריך היה 29/8. כן, 5 ימים אחרי יום ההולדת שלי. חסכוני, הילד. כולה בן שנה.

קשה. קשה לבחור רק חמישה. רציתי לבחור כאלו שאולי אנשים פחות מכירים (הרי זו המטרה של כל היום המזורגג הזה, לא?). תהנו.

  1. גם אבא יש רק אחד – אין מה לעשות. אחרי שנולד לך ילד, הדברים האלה מדברים אליך. לכל מי שהורה בהווה או בעתיד, זהו בלוג חובה.
  2. תומר אפק – בחור שהשתתף בקורס הכשרה שהעברתי לא מזמן. הוא אומר שהוא גילה מחדש את הרשת בזכותי, ופתח עכשיו בלוג חדש. באופן אישי אני יכול לומר שמדובר בבחור עם שכל חד, משעשע, וכיפי. אני אשמח לראות אותו כותב באופן קבוע, כי נראה לי שברגע שימצא את הכיוון שלו, יהיה מעניין מאוד לקרוא את הבלוג שלו. תנו לו בתיגבוב, ותראו לו ששווה לו להמשיך ולא להיתקע.
  3. חבצואל היבוסי – למרות שהוא מופיע אצלי בצד, איפשהו, נראה לי שלא הרבה מכירים את הכתיבה שלו. חנן אהב (אופס, עוד בלוג שאני קורא שורבב לכאן. אבל בואו נודה בזה, מי לא קורא אותו?). אני בטוח שגם אתם תאהבו. הסגנון שלו הוא ציני כמו שאני אוהב, מצחיק לאללה, והקטעים שבהם הוא נכנס (מילולית) באמ-אמא של חברות שירות למיניהן פשוט קורעים אותי מרוב הנאה ואושר.
  4. מערכות מידע לעסקים קטנים – כל פוסט זהב, וכל מילה נוספת מיותרת. גיל, תעשה לי עבודה סמינריונית!
  5. מחשבות, מחשבים, ושאר דברי בלע – מעבר לעובדה שאיכות הפוסטים של עומרי מחפה על התדירות הנמוכה יחסית שבה הוא כותב (ואין בזה שום דבר רע), עומרי הוא זה שהכיר לי את Escape Pod – פודקאסט סיפורי מדע-בדיוני שדרכו הכרתי גם את PseudoPod (סיפורי אימה). רק העובדה הזו מזכה אותו בהכללתו בקורא רסס שלי כפיד קבוע, גם אם הכתיבה שלו לא היתה מעניינת בכלל (כן, זה עד כדי כך טוב, והכתיבה של עומרי שווה לא פחות).

עד הפעם הבאה, להתראות.