נזכרתי בזה

תוך כדי נסיעה אחת מיני רבות בתחבורה הציבורית הנהדרת שיש לנו בגוש דן. צריך להיות אחד כזה מעל כל מושב בכל אוטובוס, כמו מסכות החמצן במטוסים.

cellbooth_1.jpg

העיצוב של ניק רודריגז.

מודעות פרסומת

תבכי בשבילי, ארגנטינה

הענישה על מעשים פליליים בארץ היא פשוט בדיחה. הבעיה היא שעד כמה שהתעללות בקשיש (והתעללות בכלל) היא משהו שלדעתי דורש עונש חמור, לפעמים החמרת-יתר גם היא לא טובה. חבצואל ניסח זאת יפה מאוד (ושם גם יהיה ברור הקשר של ארגנטינה).

סיבות לא לגור בתל-אביב

פוסט זה נכתב בעקבות הפוסט השטותי למדי של לרמן. אני קורא לו שטותי כי הוא כזה. אין לו שום ערך, עד כמה שאני יכול לראות, חוץ מלנפח קצת את האגו של מי שגר בתל-אביב (לא שיש כל כך על מה).

אז הנה רשימה קצרה של סיבות לא לגור בתוך העיר תל-אביב:

  1. אפשר לצחוק על כל מי שגר בתל-אביב
  2. לפעמים בכל זאת יש רגעים של אי-שפיות
  3. ישנן פעמים נדירות שבהן לא מוצאים חניה ליד הבית, אבל זה לא הופך אותך לפחות קינג
  4. כשמשלמים פחות על שכר-דירה, אתה כנראה גם עושה חשבון על מסעדות
  5. אז נכון, העיר שלך לא הוכרזה כאתר מורשת עולמית, אבל לפחות היא לא נראית כמו עזה
  6. להתרגש מסלבריטיז? יש בארץ סלבריטיז?
  7. כשנכנסים לתל-אביב הכל בבית נראה אפילו ירוק יותר, גם ברמת גן
  8. תמיד אפשר לחשוב על מעבר לתוך העיר
  9. אין כמו נסיעה לסופ"ש בצפון אחרי שבוע בתל-אביב
  10. תמיד אפשר לחשוב על עוד סיבות לא לגור בתל-אביב

מנותקת

היום בבוקר אני ואשתי היינו אצל הדוקטור. התור שלנו היה ב-8:40. השעה כבר 9:05 ועדיין מחכה מישהי שצריכה להיכנס לפנינו.

מגיעה מישהי נוספת, כולה מצלצלת מכל הצמידים שעל ידיה. מסתכלת על רשימת המוזמנים, ולא מבינה למה היא לא מופיעה ברשימה. "למתי אתם?", היא שואלת. "8:40" ענינו. "8:30" ענתה זו שישבה איתנו. "טוב, אני צריכה להיות ב-ורבע, אז אני לפניכם…" היא אומרת.

סליחה? היית אמורה להיות כאן ב-8:15 ואת מגיעה ב-9:00? ועוד טוענת שאת לפנינו? אולי בשעון חורף?!

אחרי כמה הרמת גבות, היא הבינה שאנחנו בשמונה וארבעים והיא זומנה לתשע ורבע.

===

האם זה נדמה לי, או שעוצמת הניתוק של האדם מהמציאות גוברת ככל שיש לו יותר תכשיטים? (ע"ע מיסטר T)

ביתילי – חויית שירות גרוע

הערה קטנה – הטקסט הזה יושב אצלי בטיוטות מזה תקופה לא קצרה. ייתכן וביתילי השתפרו מאז, וייתכן שלא.

===

קנינו סט ספות בביתילי (לא זול שם). אחרי תקופה מסוימת של שימוש, גילינו תפרים שנפרמו בחיבור שבין שתי הכריות גב. כלומר, איכות הייצור לא משהו בהתחשב במחיר שהם דורשים. טוב, לפחות אחריות עדיין יש.התקשרנו כדי שיביאו מישהו להסתכל על זה ולתקן את זה. אמרו לנו שהמתקן יתאם איתנו. התקשר אלינו מישהו בשם יהודה שקבע ליום רביעי בין 16-18. אמרנו לו שיש לנו אירוע משפחתי ביום חמישי, וזה חייב להסתדר עד אז. אמר לנו שאין בעיה. כשאשתי התקשרה אליו ביום המיועד, בשעה 12, כדי לוודא הגעה, הוא אמר שלא מסתדר לו. ניחא. פעם ראשונה, נחליק.סיכמנו שיגיע בין 20-21 בערב של אותו יום. בשעה 20:30 אשתי התקשרה שוב כדי לשאול מתי הוא מגיע. הוא אמר שלא יוכל להגיע.גם לא הודיע וגם לא הגיע. יום שלם שפשוט נזרק לאבדון.כדי להוסיף חטא על פשע, הוא גם לא הסכים לקבוע איתנו למחרת על הבוקר, אלא רק אם נתקשר לבוס שלו ב-6:30 כשיהיה במפעל והוא יאשר לו להגיע. רק אז הוא יהיה מוכן לבוא (עושה לנו טובה!). אז זה מה שעשינו. רק שהבוס שלו חטף כמה צעקות על הבוקר.

כאשר סוף סוף הגיע לתקן את הספות (באותו יום בבוקר) הוא התחיל לברבר ואמר איזה חרא של מוצרים יש לחברה הזו, ושאנשים סתם מוציאים כסף על המוצרים שלהם. ביתילי – זה האיש שמייצג אתכם.

בסוף זה לא נגמר בזה – היו צריכים לקחת את הספה לתיקון במפעל. ומה הדובדבן שעל הקצפת? כשבאו לקחת אותה, כמעט ולקחו את הספה הלא-נכונה.

בסופו של דבר, הספה חזרה, התיקון בוצע (לא בצורה מושלמת, יש לציין) ואנחנו יותר לא קונים בביתילי.

===

אני חושב שצריכים לחוקק חוק – מרגע שבעל עסק (שמחייב על שעות עבודה) לא עומד בזמנים שקבע עם הלקוח, זמן הלקוח מתחיל לעלות לבעל העסק כסף. לדוגמא, נניח שקבעו איתי הגעה של טכנאי בין השעות 10-12. הטכנאי הגיע ב-13, וסיים את עבודתו ב-13:30. בחישוב פשוט – מתוך שעתיים עבודה, מקזזים שעה וחצי – זה מה שנגזל מהזמן שלי.