אלו שעוקבים אחרי המתרחש פה יודעים שהתחלתי לנסות לעבוד עם אובונטו. הפעם האחרונה שדיברתי על כך הסתיימה בזה שתהליך ההתקנה הושלם, ווידאתי שיש אינטרנט. מאז ניסיתי הרבה דברים שונים ומשונים.

אז מה הצלחתי?

• להתקין כל מה שצריך בשביל לצפות בסרטים אונליין ואופליין (כל מיני מפענחים ופלאגינים למיניהם). במקרה הזה השתמשתי בתוכנה שנקראת Automatix אשר מאפשרת לעשות זאת ועוד הרבה התקנות רצויות בקלות רבה.
• להוריד טורנטים שונים באמצעות אפליקציות שונות. במקרה הזה באמת שיש מבחר גדול. מכולם אהבתי את kTorrent (שמאוד מזכיר את uTorrent החלונאי) ואת הרעיון שמאחורי Democracy Player.
• להגדיר גישה מרחוק לתחנת הלינוקס תוך שימוש ב- VNC over SSH using PuTTy tunneling. אני יודע שלחלקכם זה בטח נשמע כמו סינית. בגדול, זה מאפשר לי להתחבר לממשק הגרפי, תוך רכיבה על קישור מאובטח של SSH. הייתי צריך את זה יותר בגלל הגבלות גישה החוצה מהעבודה שלי, מאשר כל ענין האבטחה. מי שרוצה הרחבה לגבי הנושא, יכול לקרוא כאן.
• להבין שהפוטנציאל של לינוקס הוא אדיר – במיוחד בהתחשב בזה שכמעט כל דבר שתרצה להתקין קיים בחינם. כמעט, כי יש פורמטים שונים שנחשבים קנייניים. mp3 למשל. גם wmv. הבנתי שבהפצות כמו פדורה, להתקין כאלה פורמטים נחשב חילול השם.
• לחרבש לעצמי את הגדרת המשתמש בצורה כזו שנאלצתי להתקין מחדש את מערכת ההפעלה (וזו ההמלצה שקיבלתי בפורומים של אובונטו!). והצלחתי לעשות זאת דרך הממשק הגרפי! הישג!

מה לא הצלחתי?

• לצפות בסרטון על גבי הרשת המקומית כאשר הוא נקרא מתיקיה משותפת של חלונות. חלונות יודעת לעשות את זה בלי שאצטרך להזיז אצבע. בלינוקס הצלחתי לגשת לקובץ, אבל אף תוכנה לא הצליחה להציג אותו, כולל vlc, למרות שכל ההרשאות של התיקיה והקבצים נראו תקינות לגמרי.
• לסדר את נושא הניקוד בעברית – משום מה זה לא משנה באיזה פונט ניסיתי להשתמש, זה עדיין לא נראה טוב (וניסיתי את culmus וגם התקנתי את התמיכה בפונטים של מיקרוסופט).
• והסיבה היחידה שגרמה לי להישאר עם החלונות לעת עתה: פשוט לא הצלחתי למצוא דרך נוחה לניהול מדיה ופודקאסטים וסנכרון (בניגוד להעתקה פשוטה מתיקיה לתיקיה) שלהם מול נגן המוזיקה שלי – SanDisk Sansa m250 (שנקנה בעקבות התלבטויות רבות). דווקא במקרה הזה, חלונות XP ו- Windows Media Player 11 בשילוב עם Juice (לשעבר iPodder) עושים עבודה נהדרת.

מסקנות?

אובונטו היא הפצה מרשימה וידידותית למדי, ובסך-הכל מאפשרת לבצע כמעט כל דבר שאפשר לחשוב עליו, ואפילו בקלות יחסית, כל עוד לא מנסים לעשות דברים יוצאי דופן. הבעיה היא שברגע שמנסים לעשות משהו שהוא יוצא מגדר הרגיל, זה גורם למשתמש להיכנס לביצות וחולות טובעניים של טרמינלים ופקודות טקסטואליות שאי אפשר לצאת מהם בשלום ובשפיות.

האלגנטיות שלה באה לידי ביטוי גם ביתרון נוסף שיש לה לעומת המתחרה העיקרי – fedora, לא חלונות. היא ניתנת להתקנה מלאה מתקליטור רגיל של 650 מגה ואפילו ניתנת להרצה ממנו באופן מלא (live CD). תשוו את זה ל-4 תקליטורי DVD של פדורה וכבר אפשר לראות את היתרון שטמון בה.

בנוסף, המערכת רצה יפה מאוד על 256 מגה זכרון. אין מה להשוות בכלל מול חלונות. כמובן שככל שהכמות עולה הביצועים משתפרים, אבל עדיין מדובר פה ביתרון משמעותי.

תכונות נוספות שגיליתי שקיימות out of the box: הצגת התוכן של קובץ בתצוגה המקדימה באופן אוטומטי, ללא קשר לסוג הקובץ – txt, pdf ווטאבר. זה טריק שחלונות XP לא יודעת לעשות.

שטיק חביב נוסף: במעבר עם העכבר על אייקון של קובץ מוזיקה, הקובץ מתחיל להיות מנוגן באופן אוטומטי, ללא צורך בשום אפליקציה נוספת – ישירות מסייר הקבצים. גם את זה חלונות XP לא יודעת לעשות כברירת מחדל.

כל הדברים האלה בהחלט מנעימים את השימוש במערכת, אבל למרות זאת, ובעיקר עקב כל הניסיונות הכושלים שלי בנושא ניהול המדיה שלי, עלי לומר שאובונטו (או לינוקס בכלל) עדיין לא מוכנה לקראתי ולצרכים שלי, וחבל. בינתיים אני משאיר אותה בשביל ההתנסות פה ושם, אבל כרגע היא לא יכולה להחליף את החלונות שלי כמערכת לשימוש יומיומי מלא. אני לא מתכוון לעבור לויסטה בזמן הקרוב, אבל כשיגיע הרגע, אולי הבעיות שלי כבר ייפתרו ותהיה לי חלופה חינמית זמינה ומצוחצחת. בכל מקרה יש פה המון פוטנציאל, ואני מודה שבסך-הכל נהנתי מחוויית השימוש במערכת. אבל…

שוב, האבל הזה.

אבל… חבל…

עדכון: למי שמעוניין בזווית ראיה נוספת לגבי השימוש באובונטו, נתקלתי בכתבה הזו אתמול. מדובר בפרוייקט של 30 ימים בהם הכותב השתמש רק באובונטו. יש לו כמה תובנות מעניינות, והיקף המבדקים הוא מרשים.