זוכרים את השרוטה הזו?
אז הנה עוד אחת.
למי שלא קרא את דף ה'אודות', אציין שאני עובד אצל ספק אינטרנט, ואחד מהדברים שאף פעם לא נגמרים ולא נמאס מהם הוא הסיפורים ששומעים על לקוחות שמתקשרים לתמיכה.
אתמול, למשל, התקשרה למוקד לקוחה שאמרה לנציג שהיא הגיעה עם המחשב הנייד שלה מאשדוד למרכז (פיסת מידע חשובה ביותר) ועכשיו היא לא מצליחה לקבל את הדואר שלה.
אוקיי… אז הנציג מנסה לברר איך המחשב שלה מחובר. הגיוני, לא? אז תלוי את מי שואלים. מסתבר שהמחשב לא מחובר לשום מודם, יציאת רשת, הוטספוט כלשהו (היא לא ידעה אפילו מה זה) או טלפון סלולרי. כלום. רק חשמל.
אז איך הדואר אמור להגיע למחשב? דרך החשמל? הרי זה אלקטרוני, לא? אולי דרך האוויר? דואר אוויר? אולי היא לא מוצאת אותו כי הוא נפל לה מהאוטו בדרך מאשדוד למרכז?
אחח… כשסיפרו לי את זה זה היה יותר מצחיק….
כי באופן שבו הדברים מתנהלים, כנראה שהתיישבות על כוכבים אחרים היא חלופה שהולכת ומתרחקת מהישג ידי האנושות כל הזמן.
ראיתי את זה בכמה מקומות באינטרנט (כאן וכאן, למשל), ועד עכשיו לא התרגשתי מזה יותר מדי. גם עכשיו אני לא מתרגש מזה יותר מדי. או אולי כן? לא יודע… שלושת הסרטים הראשונים (והיחידים) בסדרה היו באמת מעולים, ומדי פעם עולה בי הרצון לרכוש אותם במארז נחמד כזה.
מה שאני כן יודע הוא שעברו כמעט 20 שנה מאז הסרט האחרון, ואני מנסה לחשוב איך יקראו לסרט הבא. מה דעתכם על…
אתם מוזמנים להציע שמות משלכם.
אחת מהעבודות הראשונות שלי לאחר השחרור הייתה ביצועיסט בבית דפוס. מאז שכחתי המון דברים ופניתי לכיוון הטכנולוגי יותר, ואחר-כך לכיוון הניהולי בעיקר. בגלל זה האתר שלי עדיין פועל בערכת העיצוב המקורית – אין לי זמן ללמוד מחדש את כל תהליך העיבוד הויזואלי. אולי מתישהו.
לא משנה. אחד מהדברים שביצועיסט חווה באופן קבוע הוא הרצון של הלקוח לשנות כל מיני דברים בעיצוב. "תעשה את זה ככה / אולי תשנה את החלק ההוא / הכוונה שלנו הייתה בכלל אחרת", ועוד פנינים. כשהכל ממוחשב ואין שום בעיה לחזור אחורנית, זה נהיה קל מאוד לשנות ולהחליט דברים בין רגע. ברור שיש לזה יתרונות וחסרונות, אבל כרגע זה לא מה שמעניין אותי.
מה הפואנטה? ראיתי את הסרטון החביב הזה דרך הבלוג של סת' גודין, שהוא כיום אחד מהמוחות השיווקיים הגדולים שיצא לי לראות ולשמוע (אני אכתוב עליו עוד בעתיד הקרוב מאוד), ובמהלך כל הצפייה רצה לי בראש המחשבה "וואלה, זה בדיוק ככה".
תהנו.
לא. הוא לא. פשוט לא מצאתי כותרת אחרת לפוסט הזה.
מכירים את האנשים האלה שממש יכולים לדקלם בעל-פה כל פרק של סיינפלד? מסתבר שלפעמים זה עוזר כדי להכין יצירות עריכה גאוניות כאלה.
החוש שמעורר הכי הרבה אסוציאציות אצל בני האדם הוא חוש הריח. מחקרים מראים שאחרי שנה, ישנו סיכוי של 65% לזכור ריח מסויים לעומת 50% לזכור מראה מסויים. חוש הריח משפיע גם על חוש הטעם – טעמו של תה הוא למעשה הריח שנקלט באפנו, הארומה שלו אם תרצו. למעשה, לתה אין בכלל טעם.
מכיוון שעדיין קשה להשיג פונקציונליות שכזו במחשבים (ומי בכלל רוצה את זה? תחשבו על כל המשחקים שמציגים גופות רקובות), החוש שזוכה לתהילה אחרי הריח (והטעם) הוא חוש השמיעה. אלו (ריח ושמיעה) שני החושים שמעוררים הכי הרבה רגשות אצלנו, בני האדם.
אחד מהסיפורים שרצים באינטרנט בעקבות הציפייה למערכת ההפעלה הבאה של מיקרוסופט סובב אחר השאלה (המרתקת. באמת. לא.) – מה יהיו הצלילים של מערכת ההפעלה? מה יושמע בעת שהיא עולה? בעת שגיאה? כשמקבלים דואל?
אכן, שאלות ברומו של עולם…
לשמחתם של השואלים, יש תשובה: אלו הם הצלילים של ויסטה. אני רק רוצה להזהיר – זה שונה מכל מה שדימיינתם לעצמכם…
ראו, הוזהרתם.
[מקור: Neowin.net]
מה זה? ווב 2.0? תגיות? נשמע מגניב! תכניסו את זה לאתר, ולא עכשיו – אתמול!
אהה… אלה הפופולריות?…טוב לדעת….
(אתר דה-מארקר מנסה את כוחו בתיוג. הקידוד הוא Windows-1255. הדפדפן – פיירפוקס)
טוב שלפחות התוכן מהווה חלק נכבד מהאתר, ואינו נדחק הצידה…

עלק.
חרא של אתר, דה-מארקר.

הנה משהו שלא רואים כל יום, ואולי שווה ליישמו במחוזותינו, ולו רק בשביל לראות מה יהיו תוצאותיו.
באחד החופים הנטושים (ומזוהמים, יש לציין) של קליפורניה, על הגבול שבין ארצות-הברית למקסיקו, החליטו כמה אנשים להתחיל לשחק כדורעף גבולות בינלאומי, כדבריהם.
אני פונה בקריאה נרגשת (!) לכל השמאלנים הקיצוניים בעלי הזיקה הספורטיבית – ריכשו כדורי-עף בהמוניכם וצאו לגבולות! רישמו על הכדורים סיסמאות כראות עיניכם ואוות נפשכם, והגישו חבטות אל צדה השני של הגדר למען ייראה כל העולם את דרך השלום האמיתית! הרי כבר נאמר (ואינני זוכר על-ידי מי) שהספורט הוא אהבה כלל-עולמית ומאחדת לבבות! צאו! צאו ושחקו עם בני-דודינו בכל הגבולות, הגדרות, המובלעות והמחסומים.
אני בטח שלא מתכוון לנסות את זה, אבל יהיה מעניין לדעת כמה-כמה יצא.