ביקרתי היום במשרדיה של חברת השקעות כלשהי. לא משנה למה, וגם לא משנה איזו. הגעתי כרבע שעה לפני מועד הפגישה המתוכנן, ונאלצתי להמתין. בקבלה יש שתי כורסאות בלבד (נוחות יחסית), ושתיהן פונות לקיר שעליו תלוי מסך LCD מרשים. אני מניח שהם לא מצפים שאנשים יבלו שם הרבה זמן (הרי זמן שווה כסף). אבל מה קורה למי שכן? מסתבר שלזה לא ניתנה מספיק מחשבה, כי עבור מי שממתין מצפה סבל של ממש…
המסך המרשים (הלוואי עלי) הקרין שוב ושוב את אותה פרסומת של 30 שניות שמפרסמת את החברה בערוצי הטלויזיה. אותה פרסומת – שוב ושוב.
ושוב.
ושוב.
ואם זה לא הספיק, אז הנה רצף נוסף.
החלק הנורא ביותר הוא שהפרסומת עצמה היא כזו שהעברת המסר מתבססת על שימוש משמעותי בקול. תנחשו מה היה הווליום? נכון. מושתק לגמרי. אז הפרסומת גם מפספסת את כל הפואנטה.
אני לא מבין אתכם. יש לכם קהל שבוי. מי שיושב שם לא עומד ללכת לאנשהו. המסך גדול מספיק כדי שלא ניתן להתעלם ממנו. למה להקרין את אותה פרסומת שוב ושוב ושוב ושוב…? לא עדיף לנצל את זה בשביל להציג אניפורמציה של ממש על הארגון שלכם? למה לי להשקיע אצלכם? אולי קצת יותר חומר ענייני במקום מה שאתם מפציצים איתו בטלויזיה?
פשוט פספוס..
רוני יניב 
עזוב אותך פרסומות- לך לראות רובוטריקים!
אממ, כן, שילמדו מההוסטינג של בב"ל.
במבואה למשרדים של הקומה הרביעית יש את הפלזמה שמציגה מצגת PPS עם נתונים אודות שירותי ההוסטינג, יותר מידי מילים בכל מצגת כך שאין זמן לקרוא הכל.
הרגשתי כסוג של שבוי, באותו הלילה בו צריך הייתי להיות שם עד 02:30.
איתי – אתה עושה את ההשוואה הלא-נכונה, ובגלל זה לא הזכרתי את זה בכלל. אבל אתה צודק לגבי ריבוי המלל שבמצגת.