מוקדש לכל החנונים באשר הם – הקליפ החדש של אחד הגאונים המוזיקליים של דורנו, אל יאנקוביץ'
וזה למי שרוצה גרסה קצת יותר איכותית מבחינה ויזואלית.
תגית: רוני יניב נקודה חנון
האבולוציה של משחקי הוידאו
ניצן העלה את הסרטון הזה באתר שלו, ונהנתי מכל רגע. מעבר לכך שכפי שניצן אמר, ובצדק, מדובר בהנאה צרופה, הייתי מוסיף ואומר שההנאה מועצמת עוד יותר מכך שאני מגלה שהייתי שם בכל רגע. ממש יצא לי לשחק כמעט בכל אחד מהמשחקים שמוצגים שם. כבוד. תהנו.
הצלילים של ויסטה
החוש שמעורר הכי הרבה אסוציאציות אצל בני האדם הוא חוש הריח. מחקרים מראים שאחרי שנה, ישנו סיכוי של 65% לזכור ריח מסויים לעומת 50% לזכור מראה מסויים. חוש הריח משפיע גם על חוש הטעם – טעמו של תה הוא למעשה הריח שנקלט באפנו, הארומה שלו אם תרצו. למעשה, לתה אין בכלל טעם.
מכיוון שעדיין קשה להשיג פונקציונליות שכזו במחשבים (ומי בכלל רוצה את זה? תחשבו על כל המשחקים שמציגים גופות רקובות), החוש שזוכה לתהילה אחרי הריח (והטעם) הוא חוש השמיעה. אלו (ריח ושמיעה) שני החושים שמעוררים הכי הרבה רגשות אצלנו, בני האדם.
אחד מהסיפורים שרצים באינטרנט בעקבות הציפייה למערכת ההפעלה הבאה של מיקרוסופט סובב אחר השאלה (המרתקת. באמת. לא.) – מה יהיו הצלילים של מערכת ההפעלה? מה יושמע בעת שהיא עולה? בעת שגיאה? כשמקבלים דואל?
אכן, שאלות ברומו של עולם…
לשמחתם של השואלים, יש תשובה: אלו הם הצלילים של ויסטה. אני רק רוצה להזהיר – זה שונה מכל מה שדימיינתם לעצמכם…
ראו, הוזהרתם.
[מקור: Neowin.net]
הפזיזות היא מהש-לאשדו-טן
אחד ממנויי הרסס שלי הוא האתר לוכסנקודה (סלאשדוט בלעז. עכשיו תקראו שוב את הכותרת 🙂 ). אחד מהפוסטים שהופיעו לי ברשימה היום תפס את תשומת ליבי. נוסח הכותרת הוא:
New Windows attack can disable firewall
נשמע מפחיד.
בדרך-כלל אני לא מייחס יותר מדי חשיבות לידיעות מסוג זה, כיוון שאני דואג לעדכן את מערכת ההפעלה שלי באופן תדיר, ומשתדל לאבטח את הרשת הביתית שלי באופן סביר (לפחות). יחד עם זאת, מכיוון שדברים מסוג זה משפיעים על האגף שבו אני עובד באופן משמעותי, נכנסתי לקישור כדי לקרוא מה כתוב, ואם אכן מדובר במקרה מסוג זה.
כדי שלא לייגע את הקורא הנאמן, אקצר ואומר שמשפט המפתח בפוסט מלוכסנקודה שתפס את תשומת ליבי הוא זה (וכאן גם מתחיל כדור השלג להתגלגל…):
NetworkWorld is reporting that new code released on Sunday could allow a fully patched Windows XP PC's personal firewall to be disabled via a malicious data packet.
(הקישור מוביל לידיעה באתר המקורי). בשלב הזה זה מתחיל להיות מעניין, ומפחיד, יותר. ביטול מרחוק של חומת-האש במערכת מעודכנת למהדרין? נשמע רציני… כמובן שלחצתי על הקישור והגעתי לידיעה המקורית.
בנקודה זו בזמן ביצעתי את אחת הטעויות הנפשעות ביותר. זה מסוג הטעויות שכשמישהו אחר מבצע אותן, אני בדרך-כלל מעיר לו, אם לא ממש גוער בו. אני שלחתי את הקישור לכתבה למנהל הטכני אצלנו מבלי לקרוא אותה עד תומה. אפילו סימנתי אותה בסימן קריאה (זה חשוב!). היה רק חסר שאוסיף 'העברה: העברה: העברה: חשוב מאוד!!!!!!! לא למחוק!!!!!!!!!!!!'.
מה אגיד לכם? כולי בושה וכלימה. רק אחרי ששלחתי את הקישור המשכתי לקרוא את הכתבה ומסתבר שהשד לא נורא כל-כך. אמנם, ניתן לבטל את חומת-האש, אבל התוקף צריך להימצא בתוך הרשת המקומית (LAN) בשביל לבצע זאת, ועל המחשב המותקף צריכה לפעול תכונת השיתוף של החיבור לאינטרנט (ICS) של חלונות (אחת מהיצירות הפרנקנשטייניות ביותר של מיקרוסופט).
לאחר שקראתי את זה, עלו לי בראש שלוש מחשבות:
- אני צריך להתנצל מול המנהל הטכני, ולתקן/לבטל/להתנצל על ההודעה שלי. מהר.
- לגבי הפירצה – אם התוקף כבר נמצא בתוך הרשת המקומית, יש כל-כך הרבה דברים שהוא יכול לעשות, שזה ממש לא משנה איך הוא עושה אותם ועם איזה קוד.
- ובכלל – אם יש מישהו שעדיין משתמש ב-ICS בשביל החיבור שלו לאינטרנט, אז מגיע לו שיעשו לו כאלה צרות, כי הוא כנראה קמצן ברמות כאלה שמולייר היה מתהפך בקיברו מרוב אושר. אפשר לחשוב כמה עולה היום נתב (אפילו אלחוטי שתומך ב-g, ב-WPA ובעוד עשרים ראשי-תיבות אחרות).
אז מה הלקח מכל הסיפור הזה? יש כמה:
- כמו שאני תמיד אומר – מי שיודע מה הוא עושה, מתחזק את המחשבים/רשת שלו כמו שצריך, ולא עושה שטויות, לא צריך לדאוג מכל הפירצות האלה (כל עוד יצרני מערכת ההפעלה דואגים לזה).
- לזכור יותר טוב את האמרות הקלאסיות, ולפעול בהתאם: "נאה דורש – נאה מקיים". לא שולחים מיילים סתם בלי לחשוב!
זהו. זה מה שיש לי לומר לגבי הנושא. אגב, למי שמעוניין, כדי לקרוא רסס אני משתמש בקורא של גוגל. אחלה של דבר.
סיפורו של ה-iPod
אני הולך להסתכן בנידוי שלי מרשימותיהם של מספר אנשים, אבל אני חייב לומר זאת: אני לא חושב שה-iPod הוא נגן המוזיקה האולטימטיבי. זהו, אמרתי את זה. אבל, לפני שאסביר למה אני חושב כך, אני רוצה לציין שאני מעריך אותו מאוד בתור מוצר שכזה – העיצוב שלו הוא פשוט ואלגנטי, והיווה (ועדיין מהווה) השראה לכל הנגנים שבאו אחריו. בלעדיו, אני לא חושב שהנגנים האחרים הקיימים היום היו מגיעים לאן שהגיעו.
יחד עם זאת, חסרה ל-iPod תכונה אחת שקיימת בנגנים אחרים, ועובדה זו בלבד היא שגורמת לי לשקול רכישה שלהם במקומו. התכונה שעליה אני מדבר היא היכולת לקלוט שידורי רדיו. נו באמת! חמש שנים ועדיין חייבים לשלשל 50$ (!!!) בשביל לרכוש הרחבה חיצונית כדי להשיג את הפונקציונליות הפשוטה הזו שקיימת כמעט בכל נגן מוזיקה דיגיטלי אחר בשוק. תיכף יבואו אנשי השיווק של אפל ויגידו שזה בשביל ליצור בידול! פחחח…
מעבר לזה, כשהתקנתי בפעם הראשונה את iTunes סתם כדי לנסות תוכנת מוזיקה אחרת, התוכנה שאלה אותי אם ברצוני להמיר את המוזיקה שלי מפורמט mp3 לפורמט AAC "האיכותי יותר". למה? מה עשיתי רע? אני אפילו לא זוכר אם יש אפשרות להגיד לה "לא, תודה". זה נראה לי כל-כך מתנשא. זה כמו לנסות ללמד מישהו שיטה אחרת לעשות פעולה יומיומית כמו חישוב פשוט, שטיפת כלים או גלישה באינטרנט. למה? מי אמר שהשיטה שלכם יותר טובה? טוב לי עם מה שיש לי וזה עושה את מה שאני רוצה, אז למה להטריד אותי בזה?
מכיוון שכך, יש היום שני נגנים שהייתי שוקל לרכוש לפני שאבחן רכישה של ה-iPod. אחד מהם הוא ה-Creative Zen Micro או האינקרנציה החדשה שלו, ה-Zen V. אכן מתחרה ראוי, לדעתי. השני הוא ה-Sansa של Sandisk. גם הוא נמצא במקום לא רע בכלל. גילוי נאות: מבחינת נפח, שניהם משתווים יותר ל-iPod nano ולא ל-iPod הגדול יותר. אבל 8 ג'יגה, בשביל מוזיקה, נשמע לי ה-מ-ו-ן.
אלה, מה שנקרא, שתי האגורות שלי. למה החלטתי לספר על זה? כי קראתי ב-Wired כתבה של סטיבן לוי על הפיתוח של ה-iPod. סיפור מעניין, והכתיבה של סטיבן נעימה לקריאה. להלן ציטוט מתורגם חופשית של תיאור המפגש של לוי עם ביל גייטס, לאחר השקתו של ה-iPod (לוי הגיע לישיבה עם אחת מהיחידות הראשונות שהופצו):
"האם ראית את זה כבר?" שאלתי.
גייטס נכנס לתחום (zone) שמזכיר את אותם סרטי מדע-בדיוני בהם החייזר, שנתקל באובייקט חדש, יוצר מעין תעלה של אנרגיה בינו לבין האובייקט, המאפשרת לו לשאוב ישירות לתוך מוחו את כל המידע האפשרי לגביו. אצבעותיו של גייטס, במהירות של מרוצי nascar, ריצדו מעל גלגל הגלילה, ולחצו על כל קומבינציית כפתורים אפשרית, בעוד עיניו נותרו מקובעות על המסך. כמעט ויכולתי לשמוע את קול השאיבה העצום. לבסוף, לאחר שהפנים כל ניואנס של המכשיר, הוא החזירו אליי.
"זה נראה כמו מוצר נהדר", אמר.
ואז הוא השתהה לרגע. משהו לא הסתדר.
"זה רק למקינטוש?" הוא שאל.
כן, רק. (דאז.)
כמו שאומרים – שווה קריאה.
סבלנות 101
קליק:
ניתוח פלסטי לזכרונות ילדות
קראתי עכשיו מאמר ב-Wired שבו מדווחים כי רשת CBS מתכננת להוציא מהדורה מחודשת של "מסע בין כוכבים" המקורית. הסדרה תעבור "מתיחת פנים" דיגיטלית כדי "לשפר את המשיכה הויזואלית תוך שמירה על המראה והתחושה המקוריים של הסדרה", דברי CBS Paramount. בחייכם!
השינויים כוללים החלפה של המודלים המיניאטורים במודלים ממוחשבים, החלפת חלק מהתפאורות (ציורי המט) ברקעים ממוחשבים, חידוש של מוזיקת הפתיחה ועוד כהנה וכהנה. אחד השינויים כולל יישור של מסלול הטיסה של האנטרפרייז בסרטון הפתיחה, מכיוון שהדגם המקורי נע על מסלול וזה לא נראה כמו טיסה בחלל. עכשיו זה אמור להיראות ממש כמו טיסה בחלל. להלן ציטוט מתורגם:
"החלקנו את התנועה של "האנטרפרייז". היא עפה באופן יותר דינמי עכשיו. היא נמצאת בחלל אמיתי. היא כבר לא נראית כמו מודל."
נו, באמת!
הפעם האחרונה שראיתי תוצר כזה הייתה כשלוקאס החליט להוציא מחדש את טרילוגיית מלחמת הכוכבים עם שיפורים דיגיטליים. התוצאה הייתה בסדר. לדעתי, אפשר היה גם בלי זה. הקטע הוא ש"מלחמת הכוכבים" כבר היה מהוקצע למדי כשיצא לאקרנים. "מסע בין כוכבים" לא נראה ככה מעולם.
נראה לי שהחבר'ה ב-CBS לא מבינים שחוסר-המציאותיות הזו היא חלק מכל הקסם של הסדרה. כאחד שגדל על הסדרה הזו בשידורים חוזרים וחוזרים וחוזרים, אני לא רוצה חידוש! אני רוצה לראות את הפאשלות האלה של תפאורה קלוקלת, מודלים מקרטון, ומשחק מוגזם. זה משתלב ביחד! זה טוב! זה נוסטלגיה במיטבה!
בסוף הכתבה מצטטים את לאונרד נימוי ווויליאם שאטנר באומרם כי הסדרה הצליחה בעיקר בגלל דלות-התקציב שלה, וכתוצאה מכך ניתן דגש על עלילה, אינטראקציה בין דמויות, ונדרש מהצופים שימוש בדמיון כדי להשלים את התמונה. מה שנכון נכון.
מעניין מה הטרקיז המושבעים חושבים על זה?
יומן הקפטן, תאריך כוכבי 03102006, נספח:
אלי אשד כתב על "מסע בין כוכבים" ביקום שלו:
סדרת הטלויזיה ששינתה את פני העולם המודרני
כמו כן, בעקבות חגיגות ה-40 לסדרה המקורית, אפשר לרכוש באמאזון העתק של אקדח הפייזר המקורי!
רוני יניב 