מייקל מושן מתאר בהופעה שלו מכנס TED את מה שהוא עושה כמסע לגילוי האינטראקציה של תנועה, מרחב וזמן. בהתחלה זה נראה כמו להטוטנות רגילה, והצופה בו יכול לחשוב "על מה כל המהומה?", אבל ככל שמתקדמים, זה נהיה מהפנט יותר ויותר. כדאי להקדיש את שלושים וחמש הדקות שהסרט הזה צורך לטובת צפיה רצופה.
מומלץ אפילו לצפות בגרסה הגדולה יותר כאן.
במהלך השבועיים האחרונים יצא לנו (הקולגות מהעבודה ואני) לבקר מספר פעמים בבר-בשר (מונטיפיורי לא-זוכר-איזה בתל-אביב). הפעם הראשונה היתה טובה. הזמנו את הסטייק אנרטיקוט, ורצועות סינטה. היה טעים. לא נפלנו מהכיסא אבל מספיק כדי שנחליט ששוה לבוא שוב.
הפעמים הבאות לא היו כל-כך טובות. משום מה, הבשר היה בעל ארומה וטעם חמוצים כאלה. קשה להגדיר את זה, אבל זה פשוט לא היה טוב. זה היה רע.
מה שהפך את זה לעוד יותר רע, זה שהמלצרים ומי שהיה אחראי על הגריל התווכחו איתנו על הטעם. "זה העישון (יישון?) של הבשר", הם אמרו. מה הקשר?! זה לא טעים! מעבר לזה, אני די בטוח שהסטייק לא צריך להיות חמוץ.
חוצמזה, גם ההמבורגר שהזמנתי בפעם האחרונה שהיינו שם (כנראה שבאמת תהיה האחרונה) היה בעל טעם חמצמץ משהו. והוא גם הגיע עם הר של חסה. פשוט מוגזם.
בקיצור – לא משהו.
אבל שמעתי שהסטייק פרגית טוב.
גיא מזרחי מצא הרצאה שלדעתי, אפילו אם אתם לא האקרים אבל רוצים להיות קצת יותר מודעים לקלות שבה ניתן לגלות עליכם מידע, או לחדור למקום העבודה שלכם, אתם חייבים לראות.
מרתק, משעשע, מעניין ומעורר השתאות.
והפעם – איך אתם עוזרים לי (ואולי גם לעצמכם? תלוי בכם) לזכות במסך 22 אינץ' של סמסונג? נכנסים לכאן ועוקבים אחרי ההוראות. רק אל תשכחו לומר שרוני שלח אתכם.
עדכון: לא זכיתי, אבל יישר כוח למי שכן זכה. מגיע להם.
איך אני מתנהג
[דרך חבר מהעבודה. תודה לרומי.]
הבלוג Rands in Repose הוא אחד מהבלוגים שאין מצב שאני מסיר מרשימת הפידים שלי. גיליתי אותו ממש במקרה כשחשבתי על למצוא עבודה אחרת, לפני שעברתי לתפקיד במחלקת ההדרכה במקום העבודה הקודם שלי (הרגשתי תקוע, מה לעשות?). חיפשתי טיפים לכתיבת קורות חיים, ומצאתי רשומה של רנדס (שם בדוי, אגב) שמסבירה למה יש לרשותי 30 שניות ליצירת רושם באמצעות קורות החיים שלי. הבחור כותב ממש טוב, ולאחר סיבוב קצר בבלוג, הוספתי אותו לרשימה. הוא כותב לעיתים רחוקות, אבל כל פעם שמשתחררת אצלו רשומה זו ממש סיבה למסיבה, וזה מה שחשוב. אני חושב שלא דילגתי על אף רשומה שהוא שיחרר מאז.
אז מה הקשר בין זה לכותרת?
הבחור הוא גם חנון רציני, והוא מודע לזה. וגם כותב על זה. ובין השאר, הוא שיחרר רשומה באותו שם. אני חושב שכשקראתי אותה, הרגשתי כאילו מישהו סופסוף מבין את הראש שלי. אבל מ-מ-ש מבין אותו.
ניסיתי לבקש ממנו רשות לתרגם את זה, אבל לא קיבלתי אף תגובה, ואני מקווה שמה שאני עושה לא יכניס אותי לפינות שאני לא אדע איך לצאת מהן. מצד שני, אני חושב שכולם צריכים לקרוא את זה, ואם יש לאנשים מסויימים בעיה עם אנגלית, אז אעשה את המצווה הזו (לא רק לעצמי אלא לכל החנונים באשר הם) ואתרגם את הרשומה שלו לשפת הקודש. עשיתי את המיטב שיכולתי בתרגום – אני לא מתרגם מקצועי – ואני בטוח שיש כמה ביטויים שפספסתי את הדרך הנכונה לתרגמם. מצד שני, אני מאמין שעשיתי עבודה לא רעה.
תבינו, הדבר הזה יושב אצלי ברשימת ה"דברים לעשות" מאז נובמבר 2007, כשקראתי את זה לראשונה. הגיע הזמן שאגיע לשלב הזה.
תהנו.
~~~
החנון זקוק לפרויקט כי החנון בונה דברים. כל הזמן. הרגעים השקטים ההם במהלכה של שיחה בארוחת הערב? זה החנון – עובד על הפרויקט שבמוחו.
הסבירות שהפרויקט המדובר הוא העבודה היומית של החנון היא נמוכה מאוד, מכיוון שדעתו לגבי עבודתו היא "ראינו כבר, עשינו כבר". אנחנו נדון לעומק במשמעויות של (לכאורה) קוצר הקשב הזה בהמשך, אבל לעת עתה מדובר בדבר הגדול האחר שהחנון שלך בונה ואין לי שמץ של מושג מהו, אבל כדאי מאוד שאת תדעי.
בנקודה מסויימת בזמן, את, בת-זוגו של החנון, היית הפרויקט. הוא הרעיף עלייך כמויות תעשייתיות של תשומת-לב כי היית ההתפתחות החדשה והנוצצת בחייו של החנון שלך. יש גם סיכוי שאת ברת-מזל ואת עדיין הפרויקט שלו. מז"ט. אל תתרווחי יותר מדי כי הוא ימשיך הלאה, וכשזה יקרה, את תתהי לאן נעלמה כל תשומת הלב. ייתכן והמדריך הזה יוכל לעזור.
לגבי מין: לטובת נוחות, החנון הטיפוסי שלי הוא זכר. ישנן המון חנוניות שמסתובבות שם בחוץ ושדברים אלו מתאימים גם לגביהן.
הביני את מערכת היחסים של החנון שלך עם המחשב. זו קלישאה, אבל החנון מגדיר את עצמו באמצעות מחשבו, ועלייך להבין למה.
להמשיך לקרוא
[metacafe]http://www.metacafe.com/watch/1362192//[/metacafe]
רוני יניב 