במהלך השבועיים האחרונים יצא לנו (הקולגות מהעבודה ואני) לבקר מספר פעמים בבר-בשר (מונטיפיורי לא-זוכר-איזה בתל-אביב). הפעם הראשונה היתה טובה. הזמנו את הסטייק אנרטיקוט, ורצועות סינטה. היה טעים. לא נפלנו מהכיסא אבל מספיק כדי שנחליט ששוה לבוא שוב.
הפעמים הבאות לא היו כל-כך טובות. משום מה, הבשר היה בעל ארומה וטעם חמוצים כאלה. קשה להגדיר את זה, אבל זה פשוט לא היה טוב. זה היה רע.
מה שהפך את זה לעוד יותר רע, זה שהמלצרים ומי שהיה אחראי על הגריל התווכחו איתנו על הטעם. "זה העישון (יישון?) של הבשר", הם אמרו. מה הקשר?! זה לא טעים! מעבר לזה, אני די בטוח שהסטייק לא צריך להיות חמוץ.
חוצמזה, גם ההמבורגר שהזמנתי בפעם האחרונה שהיינו שם (כנראה שבאמת תהיה האחרונה) היה בעל טעם חמצמץ משהו. והוא גם הגיע עם הר של חסה. פשוט מוגזם.
בקיצור – לא משהו.
אבל שמעתי שהסטייק פרגית טוב.
רוני יניב 
אותי שלחו לmeat bar. כנראה בטעות. נראה לי שהתבלבלו עם בר-בשר
הלכנו לשם והיה מזעזע. המלצר זרק עלינו את הצלחות. הקבב היה דוחה. התוספות הונחו ברשלנות על הצלחות (שליכטא של פירה בצד אחד של הצלחת והצד השני של הצלחת הייתה ריקה).
אכלנו מהר ועפנו משם.
אח"כ הלכנו לאייסברג ופיצינו את עצמנו בגלידה מדהימה!
יישון, זה אומר לתת לבשר לשבת כמה זמן עד שהוא מתפרק קצת ונעשה לעיס. זה קריטי במיוחד עם סינטה שהיא נתח קשה מטבעו. אממה, כשאתה רואה בשר שיושן כמה זמן, הוא אדום כהה ומשחיר בקצוות. לא מראה מלבב, למעשה מיושן משמעו "בדרך לריקבון, אבל טעים". בשלב זה, צריך לחתוך את החלקים שהשחירו, ואז המסעדה מפסידה חומר גלם יקר, אז הם מעדיפים להאביס את הסועדים בזה. או שהיישון התמשך יותר מדי ואז צריך לזרוק הכל. אבל עדיין, עדיף להאכיל בזה את ההמונים ולא לזרוק.
roni, don't quit your dayjob 🙂