בזמן האחרון אני מנסה שוב לשלוח את ידי באובונטו, וזה דווקא הולך לא רע. הפעם עשיתי התקנה של 8.04 עם WUBI במקום לעבוד במכונה וירטואלית. למי שלא יודע, WUBI זו תוכנה שמאפשרת להתקין אובונטו כאילו זו עוד אפליקציה של חלונות. מה שמקבלים הלכה למעשה הוא שתי מערכות הפעלה עם תפריט אתחול, אבל אין צורך לפרמט או לשחק עם מחיצות בכונן הקשיח, ואם לא מרוצים, אפשר פשוט להסיר את ההתקנה וזה כאילו לא היה מעולם. מאוד נוח, ומהווה יופי של דרך להכיר לאנשים את אובונטו אם הם רוצים לנסות.
עכשיו, אני נמצא בשלב שבו אני נערך למעבר למחיצה אמיתית על הדיסק באמצעות LVPM. קניתי כונן גיבוי חיצוני, מה שהיה צריך לקרות כבר מזמן, ואני עסוק עכשיו בהכנת הגיבויים לקראת שינוי המחיצות.
למרות זאת, יש עדיין כמה נקודות שמציקות לי – דברים שעדיין לא הצלחתי לתפעל בצורה קלה ונוחה בלינוקס. ראשית, זה העובדה שעדיין לא מצאתי משהו שישתווה לסנכרון שהייתי עושה מ-Windows Media Player (גרסה 11 ממש ממש טובה) אל הנגן הנייד שלי (Sandisk Sansa m250) והיצירה האוטומטית של רשימות השמעה של Juice (מנהל הפודקאסטים). משום מה, השילוב של שלושתם בחלונות היה ממש אוטופי, ואני לא מצליח לשחזר את זה בלינוקס. הדבר הכי מוזר בכל הסיפור הזה הוא שבכל המקומות שהסתכלתי כולם משבחים את Amarok, אבל דווקא הוא לא מצליח לזהות את הנגן שלי, למרות ש-nautilus (סייר המערכת?) מזהה אותו וגם Rhythmbox… לך תבין… אם יש למישהו את הנגן הזה והוא יודע איך עושים סנכרון נוח ופשוט בלינוקס, הוא מוזמן להגיב ולספר לי על זה.
עוד דבר אחד שמציק לי הוא המחסור בתמיכה במשחקים. כן, אני יודע על wine, וגם על המשחקים שיש להם תמיכה מובנית בלינוקס, אבל זה עדיין לא אותו הדבר. רוב המשחקים עדיין זקוקים לחלונות…
אבל מעבר לשתי הבעיות האלה, אני די מתחיל להנות מהעבודה בלינוקס. יש שם דברים שאפילו עובדים הרבה יותר טוב מחלונות (הלינוקסאים בטח חושבים לעצמם, "וזה מפתיע אותך?").
בכל מקרה, היום בבוקר אני מגיע לעבודה, ואם הייתי צריך חיזוק נוסף כדי לעבור ללינוקס באופן סופי, אז ראיתי את זה (ממש לרגע, כי מיד אחרי זה נהיה לי חושך בעינים):
מה פתאום המחשב מחליט על דעת עצמו לעשות אתחול?!?!? ועוד כשיש אפליקציות פתוחות עם מידע לא שמור! זה מרתיח אותי, ומבחינתי זה פשוט מהווה עוד מסמר בארון הקבורה של חלונות. אני יודע שאפשר לבטל את זה אם רוצים, אבל אין שום סיבה שאצטרך להגיע למצב כזה מלכתחילה, וזה משהו שלעולם לא יקרה (אני מקווה) בלינוקס.
אז זהו, אני כבר עובד על אובונטו באופן די שוטף, ולאט לאט אני מתחיל להבין למה כל כך הרבה אנשים משוגעים על המערכת הזו.
להתראות מיקרוסופט, שלום קהילה.
רוני יניב 
מעניין, אבל הנסיון שלי (מפעם) הוא ש- Windows Media Player היא תוכנה כבדה ולא יעילה עם ממשק מוזר, ו-Juice היא תוכנת הקוד הפתוח הפחות מוצלחת שאי פעם יצא לי להתקין. לעומת זאת אני מוצא שבלינוקס יש הרבה תוכנות קלות ופשוטות לנגינת מדיה להורדת פודקאסטים וגם לסינכרון נגן. דווקא את Amarok אני לא אוהב בכלל – מסובכת וכבדה ללא צורך. הוותיקים בלינוקס (ובעצם בכלל ביוניקס) אומרים שתוכנה טובה היא תוכנה שעושה דבר אחד בלבד, אבל עושה אותו טוב. ככל שאני משתמש בלינוקס יותר זמן כך אני מתחיל להסכים איתם.
ורוני אומר:
אני לא יודע איזו גרסה של WMP יצא לך להכיר, אבל אני יכול לומר לך שגם אני לא סבלתי אותו עד הגרסה האחרונה. גרסה 11 של WMP עושה את העבודה ממש טוב – במיוחד את החלק של ניהול ספריית המוזיקה והשלמת המידע של הקבצים (מה שהבנתי שניתן לעשות עם MusicBrainz בלינוקס). מעבר לזה, אכן שמתי לב שלא חסרות תוכנות להורדת פודקאסטים בלינוקס (זה בא כברירת מחדל כמעט בכל נגן מדיה שיצא לי לנסות), אבל הבעיה היחידה שלי היא שאני רוצה שהתוכנה שאני משתמש בה תדע ליצור רשימות השמעה אוטומטיות שהנגן שלי גם יידע לקרוא. את זה, בינתיים, לא הבנתי איך אני מארגן.