חזרתי?

וואו.

טוב.

מסתבר שהפעם האחרונה שכתבתי בבלוג באופן עקבי היתה בסוף יוני 2008. כלומר, לפני כמעט שנה. במונחי אינטרנט זה המון.

אז מה קרה מאז? (תקציר הפרקים הקודמים)

בתחילת יולי נולדה לנו בת (צאצא שני לבית יניב) – נוגה. עד שהיא נולדה, לא ידענו בכלל איך נקרא לה. רק אחרי שראינו אותה, השם פשוט צץ לו. מתאים בול.

חלק אומרים שהיא דומה לאמא שלה. אחרים – כולל עצמי – אומרים שהיא דומה לאח שלה. שגם הוא במידה מסויימת דומה לאמא שלו, כך שהכל נשאר במשפחה בסופו של דבר.

לקלוט ילד שני לתוך המשפחה הגרעינית כשהראשון במרחק חודש בלבד מגיל שנתיים זה חור שחור אחד גדול בכל הקשור לזמן פנוי. גם מה שחשבת שיש לך בכל הקשור לזמן פנוי נעלם פתאום ללא שום דרך להבין איך. מדובר בחזרה ללילות בהם אתה מתעורר כל שעתיים שלוש, ולהסתובב טרוט עינים במהלך היום. תענוג.

מצד שני, זה כיף לומר שהבכור, יהונתן, קיבל אותה ממש ממש יפה. הוא פשוט אוהב אותה, מנשק ומחבק ודואג לה. זה תענוג לראות, נחת להורים ואושר גדול.

המחסור בזמן פנוי גרם לי גם לנטוש את האובונטו שרצה אצלי כבר כמערכת ההפעלה העיקרית במשך כחצי שנה ולחזור לחלונות. למה? כי הלינוקס היווה מצדי יותר מדי התעסקות עם דברים שלא עובדים. אני רוצה מערכת שתאפשר לעשות דברים, ולא לבזבז זמן בלנסות לגרום לדברים לעבוד. מצטער. ניסיתי. אין לי זמן להתעסק עם זה.

באוגוסט היה לי יום הולדת (32).

את מה שקיבלתי כמתנות מזומן אספתי ולזה הוספתי עוד קצת משלי כדי לרכוש אייפוד טאץ' דור שני בנפח 16 גיגה. מדובר באחד הגאדג'טים המדהימים ביותר שיצא לי לחוות. היה לי בעבר מחשב כף יד מבוסס חלונות. אין מה להשוות בכלל. האייפוד לא רואה את המכשירים האלה ממטר. אני יכול לומר שאחרי שהתנסיתי בזה, אני מתחיל להבין את כל ההתלהבות מהאייפון, ולא אכפת לי להשיג אחד (אני לא מתכוון לקנות אחד, לפחות לא בשנה שנתיים הקרובות) כדי להחליף את האייפוד שלי. אפילו קרן מסכימה איתי שמדובר במכשיר נחמד מאוד – במיוחד לאחר שארגנתי על המכשיר את Bejeweled 2 וגיליתי לה שיש לי את כל טרילוגיית שר הטבעות לצפיה בדבר הזה. אגב צפיה בסרטים על המכשיר הזה – בעבר כתבתי (מבלי להתנסות) שזו בטח חויית צפיה נוראית. אני יכול לומר שזו חויית צפיה לא רעה בכלל. תאורת המסך מאוד חזקה, ובהחלט אפשר לשקוע בצפיה במכשיר.

מעבר לזה, הזמינות של המכשיר, והקיום של wifi כמעט בכל פאקינג מקום בתל אביב, וגם בבית, מאפשרים לי להיות במעקב מתמיד אחרי הגוגל רידר שלי, הטוויטר, הפייסבוק ומיילים. לפעמים זה נהיה קצת חולני, ואני קולט כמה הזמינות של הדברים הופכת אותם לפולשניים יותר ויותר.

מצד שני, זה נחמד שיש לך משהו להעסיק את עצמך בו בזמן שאתה מנענע את הקטנה כדי להרדים אותה, ואח"כ משאיר אותה לישון עוד קצת כדי לוודא שנרדמה.

כך יוצא שאני מעדכן את הטוויטר יותר מאשר את הבלוג. בעיקר כי זה נוח ומהיר. לא צריך לכתוב מגילות.

כן, קראתם נכון – טוויטר. זה נכון שבעבר די ירדתי על השירות הזה. אבל זה היה אז. והיום זה היום. ואני חושב שעל כולם לעבור לטוויטר מפייסבוק.

בספטמבר הבכור החל ללכת למעון, מה שאומר שעל כל שלושה ימים שהוא מבלה בגן, הוא מבלה שבוע בבית עקב מחלה כלשהי. מכיוון שהאמא בבית עם תינוקת נוספת, זה קצת קשה, וזה אומר שגם אני נתרם למאמץ המשפחתי מדי פעם ונאלץ "לבלות" בבית ולנפק עזרה.

באוקטובר סגרתי שנה שלמה של עבודה במטאקפה. זה כיף. האנשים נהדרים. העבודה מעניינת. טוב לי. הדבר היחיד שטיפה מציק הוא הנסיעה הארוכה הלוך-חזור ראשון-ת"א. אבל זה בקטנה.

בקיצור, שמייח אצלנו, וזמן פנוי קשה לייצר. כשיש, אני מעדיף לעשות משהו שלא דורש יותר מדי מאמץ מחשבתי, וכשמדובר בזמן פנוי של שנינו – קרן ואני – אנחנו בדרך כלל מסתפקים בלישון, או לראות סרט ביחד.

בינתיים, נוגה מתחילה לפתח דפוסי שינה נורמלים יחסית, מה שאומר שמתחיל להיווצר חזרה קצת זמן פנוי. אז אולי סופסוף אחזור לכתוב פה.

אני אשמח.

מודעות פרסומת

עוד סיבה טובה לעבור ללינוקס

בזמן האחרון אני מנסה שוב לשלוח את ידי באובונטו, וזה דווקא הולך לא רע. הפעם עשיתי התקנה של 8.04 עם WUBI במקום לעבוד במכונה וירטואלית. למי שלא יודע, WUBI זו תוכנה שמאפשרת להתקין אובונטו כאילו זו עוד אפליקציה של חלונות. מה שמקבלים הלכה למעשה הוא שתי מערכות הפעלה עם תפריט אתחול, אבל אין צורך לפרמט או לשחק עם מחיצות בכונן הקשיח, ואם לא מרוצים, אפשר פשוט להסיר את ההתקנה וזה כאילו לא היה מעולם. מאוד נוח, ומהווה יופי של דרך להכיר לאנשים את אובונטו אם הם רוצים לנסות.

עכשיו, אני נמצא בשלב שבו אני נערך למעבר למחיצה אמיתית על הדיסק באמצעות LVPM. קניתי כונן גיבוי חיצוני, מה שהיה צריך לקרות כבר מזמן, ואני עסוק עכשיו בהכנת הגיבויים לקראת שינוי המחיצות.

למרות זאת, יש עדיין כמה נקודות שמציקות לי – דברים שעדיין לא הצלחתי לתפעל בצורה קלה ונוחה בלינוקס. ראשית, זה העובדה שעדיין לא מצאתי משהו שישתווה לסנכרון שהייתי עושה מ-Windows Media Player (גרסה 11 ממש ממש טובה) אל הנגן הנייד שלי (Sandisk Sansa m250) והיצירה האוטומטית של רשימות השמעה של Juice (מנהל הפודקאסטים). משום מה, השילוב של שלושתם בחלונות היה ממש אוטופי, ואני לא מצליח לשחזר את זה בלינוקס. הדבר הכי מוזר בכל הסיפור הזה הוא שבכל המקומות שהסתכלתי כולם משבחים את Amarok, אבל דווקא הוא לא מצליח לזהות את הנגן שלי, למרות ש-nautilus (סייר המערכת?) מזהה אותו וגם Rhythmbox… לך תבין… אם יש למישהו את הנגן הזה והוא יודע איך עושים סנכרון נוח ופשוט בלינוקס, הוא מוזמן להגיב ולספר לי על זה.

עוד דבר אחד שמציק לי הוא המחסור בתמיכה במשחקים. כן, אני יודע על wine, וגם על המשחקים שיש להם תמיכה מובנית בלינוקס, אבל זה עדיין לא אותו הדבר. רוב המשחקים עדיין זקוקים לחלונות…

אבל מעבר לשתי הבעיות האלה, אני די מתחיל להנות מהעבודה בלינוקס. יש שם דברים שאפילו עובדים הרבה יותר טוב מחלונות (הלינוקסאים בטח חושבים לעצמם, "וזה מפתיע אותך?").

בכל מקרה, היום בבוקר אני מגיע לעבודה, ואם הייתי צריך חיזוק נוסף כדי לעבור ללינוקס באופן סופי, אז ראיתי את זה (ממש לרגע, כי מיד אחרי זה נהיה לי חושך בעינים):

שיקח אתכם השד, מיקרוסופט

מה פתאום המחשב מחליט על דעת עצמו לעשות אתחול?!?!? ועוד כשיש אפליקציות פתוחות עם מידע לא שמור! זה מרתיח אותי, ומבחינתי זה פשוט מהווה עוד מסמר בארון הקבורה של חלונות. אני יודע שאפשר לבטל את זה אם רוצים, אבל אין שום סיבה שאצטרך להגיע למצב כזה מלכתחילה, וזה משהו שלעולם לא יקרה (אני מקווה) בלינוקס.

אז זהו, אני כבר עובד על אובונטו באופן די שוטף, ולאט לאט אני מתחיל להבין למה כל כך הרבה אנשים משוגעים על המערכת הזו.

להתראות מיקרוסופט, שלום קהילה.