תקשיבו למה שיש לבחור הזה להגיד. כשמציגים את זה ככה…
אני יכול לומר שלפחות אצלנו בבית אוספים את אשפת הניירת כדי להשליך למיכלי המיחזור. אותו הדבר לגבי בקבוקי פלסטיק.
אני עצמי משתדל לנהוג באופן חסכוני. כלומר, לאט. לא, אני לא נוסע 40 קמ"ש בכביש מהיר. אני פשוט לא עובר את המהירות המותרת, ובהרבה מקרים גם נוסע לאט יותר (70-80 בכביש של 90). תאמינו לי, זה הרבה יותר נחמד, ועוזר להירגע. בעיקר כשמחברים את הנגן mp3 לרדיו ומקשיבים לפודקאסטים האחרונים שהורדו, או כשהשעה היא 18:00 בערב.
רגע, תן לי להבין – אתה מאיים?
אנחנו ממש דואגים עכשיו…
—————————————-
יולי תמיר: לא דבק בו קלון
ושל מי הדעה הזו? לא שלי, זה בטוח. מבחינתי, הוא באותה ליגה של קצב.
[דרך: neatorama]
זוכרים את הקליפ עם הידיים הרוקדות מלפני כמה ימים? קבלו בחורה שרוקדת לצלילי השיר (שכותרת הפוסט היא שמו בעברית). מת לרקוד? פחחח. תעשו לי טובה. לא מתקרב לזה בכלל.
טוב, אני יודע שזה נראה מזוייף. זה די ברור שהיא לא רוקדת בזמן אמת לצלילי השיר, למרות שהקליפ מצליח לשטות בצופה לפעמים. אבל זה רק מראה שהבימוי הוא טוב. לי נראה שזה בוצע על-ידי האטה של השיר המקורי וריקוד בהתאם. אבל מה זה משנה? זה נראה טוב? עשוי היטב? זה מה שחשוב. העיקר שנהנים, לא?
הרעיון עצמו לא חדש, אבל הביצוע ח-מ-ו-ד לאללה! אם יש לילד חלום רע, מפלצת בארון או סתם משהו שמדאיג אותו (טפו טפו טפו, לא עלינו, חס וחלילה), זה הזמן להשתמש ב"חוטפי סיוטים" (תרגום עברי עילג ל- nightmare snatchers שנשמע הרבה יותר טוב). פותחים את הספרון, מדקלמים את הלחש שבתחילתו, ורושמים את תוכן הזוועה באחד מדפיו לעולמי עד, העיקר שלא יהיה בתוך הראש.
עולה בסה"כ 20 דולר (לא כולל משלוח), אבל האמת? נראה לי שנחמד יותר ליצור אחד כזה באופן עצמאי ביחד עם הילד.
למי שעדיין לא שמע על זה, צפו בזה (בגרסת QuickTime. באתר הרשמי יש גרסת פלאש פחות איכותית – קישור לשם בהמשך).
כן, כן, השגעון חוזר. או לפחות אמור לחזור, לפי הגופים המעורבים בתהליך ההפקה של הסרט. ואני מאמין להם. הסרט, שמבויים על-ידי מייקל ביי (הפריצה לאלקטרז, ארמגדון, הרבה פיצוצים והרבה אקשן), אמור לפנות לגיקים הותיקים שגדלו על הסדרה, ואשר אופטימוס פריים שימש עבורם כתחליף לאבא נעדר, ולילדים של אותם גיקים (אלו שהצליחו להזדווג). שני דורות במכה. אתם חושבים שאני לא מפנטז על הרגע שבו הילד שלי יבין מה זה? חה! שרק יבוא ויגיד שהוא רוצה בובה כזו – איזה טקס ההליכה לחנות הולכת להיות.
אז מה אם הוא אפילו עוד לא בן שנה? מותר לפנטז, לא?
אני זוכר את הפעם הראשונה שהיה לי רובוטריק משלי – סבתא שלי לקחה אותי לטיול בחיפה, וקנתה לי בובה של מיראז'. למה דווקא מיראז'? לא יודע. אבל זה היה הדגם הראשון שקנו לי. לעומתי, היה לי חבר מבית הספר שהיה מאלה שההורים שלו כל הזמן בנסיעות לחו"ל ומביאים לו מתנות. בתקופה ההיא לא ידענו איך זה משפיע על הנפש העדינה של הילד, אבל גם לא היה אכפת לנו. למה? כי הוא קיבל כמעט כל בובת רובוטריק שאפשר היה לחשוב עליה. פעם אפילו שברתי אחת מהן, וזה לא כל-כך הזיז לו (אולי הוא כבר הבין שזה לא מה שחשוב בחיים?).
בכל מקרה, זה היה כיף לא נורמלי, ואני עדיין מחבב את כל מה שקשור לזה. אני בטוח שאני לא היחיד.
הסרט עדיין לא הגיע, והוא מתוכנן להגיע בחודש יולי, אבל אני ועוד כמה חבר'ה מהעבודה מחכים לו בקוצר רוח. בינתיים, הנה אוסף של קישורים להמון המון רובוטריקים ושקרניקים…
באתר הזה אפשר להוריד דגם נייר של אופטימוס פרים להרכבה עצמית! ענק!
ברור שכבר יהיה משחק וידאו בדרך!
גם מר תפוד מעוניין להתחפש לאופטימוס!
ועוד הרבה קישורים בדלישס…
ראיתי את זה בפיד של כריס בורגן, וזה בהחלט משהו ששווה לראות. זה מתוך הגרסה הבריטית של American Idol.
ואסיים בשאלה שכריס שואל בפוסט שלו: את מי אתם לא מעריכים כראוי?
סרטון אנימציה פשוט מקסים. תהנו.
ויש עוד באתר של היוצר.
ההורים הפרסים של אשתי יהנו מזה: מה עושים אם נפל לכם הגדג'ט (פלאפון/מחשב כף-יד) לתוך מים?
קודם כל תוציאו אותו משם מהר ותנתקו את הסוללה. הגיוני, לא? השלב הבא הוא לייבש אותו, ומסתבר שלטובת זה, אורז הוא הדבר בה"א הידיעה. האורז סופג לחות באופן טבעי, ולכן יכול לעזור לייבש את כל הקרביים הרטובים של המכשיר.
[דרך: lifehacker]
רוני יניב 