הרהורים של נושא כלים

אני לא בריא
אבל בני עוד פחות.
אני יושב ליד מיטתו
ער ודרוך,
לישון לא יכול.
והוא מנסה,
אילולא התקפי השיעול.
וכואב לו.
ורע לו.
וידיי מה?
קשורות.
אזוקות.
אין כוח בהן לעזור
למעט ליטוף
ואולי מילת עידוד.
מתנחם בכך שהחום נמוג לו.
דועך תחת מחנק תרופתי
ומקווה שלא יחזור.
וכואב לי.
בגוף ובנפש.
הלילה רק התחיל.
והקרב בשיאו.
והוא נלחם.
כי אין ברירה.
וקורא הוא אלי ואליה.
ושואל בדמע מדוע.
ותשובה אין.
אבל חיבוק יש.
וזה מרגיע.
אותי ואותו.
ואולי הבוקר
יביא מנוחה.
ושלווה.
וחיוך.
ונשכח.

מודעות פרסומת