כשאחת מהקולגות בעבודה, שבינה לביני יש הפרש של כ-10 שנים, ביקשה ממני להשתיק את "הרעש הזה".
"הרעש הזה" היה Jeremy של Pearl Jam.
את החותמת הרשמית קיבלתי כשלאחר בירור קצר התחוור שהיא בכלל לא יודעת מי אלה Pearl Jam…
כשאחת מהקולגות בעבודה, שבינה לביני יש הפרש של כ-10 שנים, ביקשה ממני להשתיק את "הרעש הזה".
"הרעש הזה" היה Jeremy של Pearl Jam.
את החותמת הרשמית קיבלתי כשלאחר בירור קצר התחוור שהיא בכלל לא יודעת מי אלה Pearl Jam…
חשבתי לעשות את זה בסגנון "דיינו" מההגדה של פסח, אבל אז הבנתי שזה כבר מאוחר מדי… נו טוב…
דרך NOTCOT הגעתי לקליפ המהפנט והמקסים הזה. מדובר באנימציה של יאנים פויג עבור שיר בשם I live on the moon של להקה בשם kwoon.
אני לא שם פה סרטון יוטוב או משהו כזה כי זה פשוט עלבון לקליפ. עדיף שתורידו אותו מפה, ותודו לי אחר כך.
[דרך: myextralife]
זוכרים את הקליפ עם הידיים הרוקדות מלפני כמה ימים? קבלו בחורה שרוקדת לצלילי השיר (שכותרת הפוסט היא שמו בעברית). מת לרקוד? פחחח. תעשו לי טובה. לא מתקרב לזה בכלל.
טוב, אני יודע שזה נראה מזוייף. זה די ברור שהיא לא רוקדת בזמן אמת לצלילי השיר, למרות שהקליפ מצליח לשטות בצופה לפעמים. אבל זה רק מראה שהבימוי הוא טוב. לי נראה שזה בוצע על-ידי האטה של השיר המקורי וריקוד בהתאם. אבל מה זה משנה? זה נראה טוב? עשוי היטב? זה מה שחשוב. העיקר שנהנים, לא?
נסו לדמיין מזג-אוויר שהוא לא קר מדי, ולא חם מדי. מזג-אוויר כזה שעושה לכם נעים. ללא אובך, ללא פיח, אוויר נקי. רוח קלה מלטפת את פניכם… השעה היא שש בערב, והשמש בדיוק נמצאת בשיא שקיעתה, צובעת את השמיים בגווני סגול, ורוד וכחול…
יש תמונה בראש? נפלא.
עכשיו, עם מזג האוויר הזה בראש, דמיינו את עצמכם במקום כלשהו שצופה לים. זה יכול להיות חוף הים האהוב עליכם בתל-אביב, בחוף עתלית, נמל יפו, ראש הנקרה… מה שבא לכם, העיקר שייצפה לים.
הצלחתם? אחלה.
עכשיו, דמיינו שאתם מחזיקים ביד את המשקה האהוב עליכם ביותר – וויסקי, בירה, יין, אספרסו, תה, מה שאתם הכי אוהבים. הרוח עדיין מלטפת בעדינות את פניכם, והשמש שולחת קרניים אחרונות לחמם קצת את עורכם לפני בוא החשיכה.
נעים, נכון?
הרשו לי להמליץ לכם על הפסקול המושלם לרגע שכזה. זה יישמע אולי מוזר קצת לחלקכם, אבל תנסו את זה פעם אחת בסיטואציה כמו שדמיינתם, ותיראו שזה הדבר שהולך הכי טוב ביחד עם הרוגע המושלם הזה. כשתהיו בסיטואציה כזו, והשעה תראה 18:05, תדליקו רדיו, וכוונו לגלי-צה"ל.
מה שתשמעו זה את תכנית הרדיו "פותחים ערב" שמוגשת על-ידי שמעון פרנס בכל יום בשבוע.
כן, זה ההוא מ"הטברנה". הג'ינג'י עם התכשיט בין האצבעות שניסה לעשות לנו שמח בכל שישי בערב. לא סבלתי את התכנית ההיא.
אז מה ההבדל? ההבדל הוא שתכנית הטלויזיה אירחה אמנים מתוך שיקולי רייטינג, ולא שיקולי איכות, וזה גם מה שיצא. לעומתה, תכנית הרדיו של פרנס לא כבולה בשיקולים דומים, ולכן הוא יכול להשמיע את מיטב המוזיקה הים-תיכונית כראות עיניו ושמוע אוזניו. וזה יוצא ממש, אבל ממש, טוב…
פעם, לא חשבתי שאהנה ממוזיקה יוונית, תורכית, צרפתית ועוד הרבה ז'אנרים אחרים. שמעון הצליח להמיר אותי. יש לו קול נעים, לשמעון. נשמע אחרת לגמרי מההמוניות של "הטברנה". הרבה יותר אינטימי ואישי. והמוזיקה… איזו מוזיקה! שתהיה לי בריא, שמעון.
לצערי, מרבית הפעמים שיוצא לי לשמוע את התכנית הם בדרך מהעבודה הביתה, בין אם בתחבורה ציבורית או ברכב הפרטי שלי (שמבלה בדרך-כלל אצל אשתי), אבל כל פעם שאני מקשיב לתכנית, עולה לי בראש הסיטואציה הדמיונית (אך לא-לא-מציאותית) שלעיל.
…אז? …מי רוצה לקבוע פגישה לשעה של רוגע ים-תיכוני באמצע השבוע?