בר-בשר – ביקורת

במהלך השבועיים האחרונים יצא לנו (הקולגות מהעבודה ואני) לבקר מספר פעמים בבר-בשר (מונטיפיורי לא-זוכר-איזה בתל-אביב). הפעם הראשונה היתה טובה. הזמנו את הסטייק אנרטיקוט, ורצועות סינטה. היה טעים. לא נפלנו מהכיסא אבל מספיק כדי שנחליט ששוה לבוא שוב.

הפעמים הבאות לא היו כל-כך טובות. משום מה, הבשר היה בעל ארומה וטעם חמוצים כאלה. קשה להגדיר את זה, אבל זה פשוט לא היה טוב. זה היה רע.

מה שהפך את זה לעוד יותר רע, זה שהמלצרים ומי שהיה אחראי על הגריל התווכחו איתנו על הטעם. "זה העישון (יישון?) של הבשר", הם אמרו. מה הקשר?! זה לא טעים! מעבר לזה, אני די בטוח שהסטייק לא צריך להיות חמוץ.

חוצמזה, גם ההמבורגר שהזמנתי בפעם האחרונה שהיינו שם (כנראה שבאמת תהיה האחרונה) היה בעל טעם חמצמץ משהו. והוא גם הגיע עם הר של חסה. פשוט מוגזם.

בקיצור – לא משהו.

אבל שמעתי שהסטייק פרגית טוב.

מודעות פרסומת

מרק אפונה מ-א-מ-ם

ביום חמישי, לקראת סוף השבוע, לקחו אותנו מהעבודה לערב של בישולים ואוכל, כדי לעשות לנו קצת טוב ונעים. לאן? ל-Spices ברח' קהילת סלוניקי 11 בתל-אביב. המקום הצפונבוני ביותר שיצא לי לראות בתקופה האחרונה, בחיי. רק לשם ההמחשה, בבניין שליד (מספר 13) היו ספא, משרד מתווכי נדל"ן, אספרסו בר, סטודיו לפילאטיס, מרפאת כירופרקטיקה (למי שנפגע מהפילאטיס), ומרפאת שיניים. ה-כ-ל באותו בניין! הרגשתי כל-כך לא שייך כשישבתי שם וחיכיתי לשאר החברים. אבל אז קלטתי את עצמי – מחובר לנגן mp3, וכותב לי תזכורות לדברים שאני רוצה לכתוב עליהם בבלוג שלי…

בקיצור, הכניסו אותנו למעין אולם קטן, שנראה כמו חדר ישיבות ענק, עם מטבח שמתאים לתכנית אירוח או בישולים. על השולחן הענקי במרכז, שלמעשה היה מורכב מכמה שולחנות מחוברים יחדיו, חיכה לכל אחד תפריט עם מתכון לכל מנה, עט, כוס יין, וכוס לשתיה קלה. התחלנו בסבב טעימות שכלל מיץ פירות יער חם (כמו פונץ' כזה), יין אדום יבש, ופוקאצ'ה (פקאצה?) משהו סוף. אחרי המתנה לבואם של כל המוזמנים, בורכנו לשלום על-ידי השפית שהייתה שם, והתחלנו. להשתעמם.

סתם. האמת היא שהשפית פשוט התחילה בסיפור ארוך על כל תלאותיה כמתלמדת אצל כל מיני שפים, שאולי השם שלהם אומר משהו לצפונבון ממוצע שגר בסביבה, אבל לי לא אמר שום דבר. הסתכלתי קצת מסביבי, וראיתי שאני לא היחיד. בקיצור – היא אולי שפית טובה, אבל לקרוא קהל היא לא יודעת.

אחרי כל זה היה סבב טעימות של כל מיני תבלינים וגרגרים, תוך כדי הסברים וטיפים. אחר כך התחלנו בקבלת הסבר לגבי המתכונים השונים, והשלב הבא היה הבישול עצמו. כולם הפשילו שרוולים, לבשו סינרים, והתחילו לקצוץ ולחתוך ולקלף. בקיצור – היה נחמד וממש טעים.

אז מה יצא מכל זה? שהכרתי מתכון חדש למרק אפונה מ-א-מ-ם. כמה מאמם? כל כך מאמם, שאפילו טרחתי והכנתי אותו בעצמי כבר ביום שבת בבוקר (דאגתי לקנות מצרכים ביום שישי). כמה מאמם? כל כך מאמם, שאשתי (הבררנית בטירוף – אוהב אותך!) אכלה ממנו שתי מנות ברצף! עד כדי כך! הגשם והקור שהיו בחוץ רק עזרו להעצים את האיכות החורפית של המרק הזה.

מרק אפונה ביתי מ-א-מ-ם

מצרכים (לסיר גדול, אני השתמשתי בסיר של 7 ליטר):

  • חצי ק"ג אפונה יבשה חצויה שהושרתה למשך לילה (בגלל זה קניתי מצרכים יום לפני) וסוננה
  • 2 בצלים קצוצים
  • 3 בטטות קלופות וחתוכות לקוביות גדולות
  • שורש סלרי קלוף וחתוך לקוביות
  • שורש פטרוזיליה קלוף וחתוך לקוביות
  • גבעולי הסלרי שטופים וקצוצים
  • זר פטרוזיליה שטוף וקצוץ
  • 3 שיני שום פרוסות
  • מלח ופלפל
  • כף כמון
  • כף פפריקה מרוקאית
  • 4 כפות אבקת מרק
  • מעט שמן זית לטיגון

אופן ההכנה:

יוצקים את שמן הזית לקרקעית הסיר ולאחר שהתחמם, שופכים את הבטטות, הבצל והשורשים, ומטגנים למשך כ-10 דקות. להוסיף את האפונה, ולהוסיף מים רותחים. להביא לרתיחה נוספת, ולהוסיף את גבעולי הסלרי והשום. לתבל בכל התבלינים חוץ מאבקת המרק.

לבשל בסיר מכוסה על להבה נמוכה עד להתרככות הבטטות והאפונה (הם מתחילים להתפרק בשלב הזה). מדובר בכשעתיים וחצי. מי שרוצה יכול להשתמש בסיר לחץ לזירוז העניין, רק שיותר קשה לפתוח מכסה כדי לבדוק מה קורה. במקרה כזה, לתת להתבשל על להבה נמוכה, ופשוט לכבות אותה ברגע שהסיר שורק. כשאפשר לפתוח את המכסה, אפשר להמשיך עם הבישול על להבה נמוכה.

לאחר התרככות, אפשר לתקן טעמים במידת הצורך, להוסיף את הפטרוזיליה הקצוצה ואת אבקת המרק.

מומלץ להגיש עם בצק אפוי פריך כלשהו (בגט קלוי, פוקאצ'ה קלויה, לחם שחור קלוי, מה שבא לכם, העיקר קלוי).

בתיאבון!