אין לי מושג מי זו נינה סימון, אבל לדעתי הקטע המוזיקלי הזה פשוט מקסים…

[דרך: דו-בוינג]

חנן כהן העלה שאלה: "לאיזו בעיה לדעתכם הפתרון הוא קוֹלְרָבִּי?" (ולהפתעתי הרבה מדובר באיות הנכון)

ניסיתי לחשוב על משהו מתוחכם כתשובה, ולא הלך לי. אז נלך על הדברים הפשוטים. שים לב, חנן.

קולרבי מהווה מקור של ויטמין E, ולפי הכתוב בוויקיפדיה הוא טוב לשמירה על זרימת דם טובה, לשיפור הפריון (אצל נשים וגברים), מחיש ריפוי צלקות ועוד הרבה יתרונות.

מעבר לכך, הקולרבי טוב מאוד לטיפול בהתפרצויות געגועים לסדרה "קרובים קרובים", כשאין שידורים חוזרים בחינוכית 23 (או כשיש שידורים, ואז רוצים להפוך את זה להפנינג של צפיה בסדרת קאלט).

בנוסף, ברוב עוונותי עלי לגלות שלי ולאשתי היתה תקופה של שגעון לקולרבי. זה היה בתקופת ההריון שלה, כך שיכול להיות שבאמת יש קשר בין היותו מקור לויטמין E ובין הנטיה של נשים להתחיל לאכול מזונות בריאים במהלך ההריון. באותה תקופה גיליתי שהירק הזה יכול להוות חטיף נחמד מאוד כשבא לנשנש משהו, ונמאס מכל החטיפים המלוחים/מתוקים/לא-בריאים.

עשית לי חשק לקנות קצת.

ברצינות. אני לא אומר את זה סתם.

יחד עם זאת, מדובר על דוגמא נפלאה וייחודית [אזהרה: יש סאונד] של פרסום תוך שימוש ביכולות הגלומות במדיה.

[דרך זיוזיו]

קיבלתי היום דואל שמכיל מצגת (פאוורפוינט, אלא מה?) על שלושת החטופים – שליט, רגב וגולדווסר. מה עשיתי איתה? פתחתי והגעתי לשקופית הראשונה. די מהר נהיה ברור שמדובר באיזו שדולה/עצומה/קריאה לאנשים לעשות משהו בנידון.

אין לי שום כוונה לפגוע במשפחות החטופים, או במי שקשור אליהם באופן כלשהו, אבל יש לי כמה דברים רעים וכמה דברים טובים להגיד בעניין הפרטי הזה, כלומר המצגת שנשלחה אלי. נתחיל ברעים.

ברגע שהמסך שלי, כבר בשקופית הראשונה, התמלא ביותר מפסקה אחת של מלל, התחלתי להעביר את השקופיות כמעט בלי לקרוא אותן בכלל.

מתוך כל העסק אני זוכר שסיפרו את כל קורות החיים של כל אחד מהחטופים ושבסוף היה איזה חשבון בנק שניתן להעביר אליו תרומות (וגם זה לא בטוח – לא ממש קראתי את מה שכתוב).

שני הדברים היחידים שעלו לי בראש החל מהשקופית השניה הוא "למה זה אמור לעניין אותי?" ו-"ככה לא יוצרים עניין אצל אנשים". האם זה באמת מעניין אותי שמישהו מהם היה בתיכון הזה או ההוא? האם זה באמת מעניין אותי מה הם למדו באוניברסיטה? מה אכפת לי שאחד מהם צפה במונדיאל ערב החטיפה?

אני לא יודע את הפרטים האלה על רוב החבר'ה שלי מהמילואים, ואכפת לי מהם הרבה יותר.

וכל המלל הזה! כמה אפשר לקרוא, ועוד בפונט מגעיל ובצבעים שמתנגשים כל כך חזק שצריך לקבוע חוק כנגד זה! מי ששלח לי (ולאחרים) את זה כנראה לא לקח בחשבון שזה עוד מייל שאנחנו צריכים לסנן מבעד לכל הזבל האחר שמגיע, וזה יכול להיות הרבה זבל. קצת קשה להתבלט ככה אם אתה לא מציג משהו באמת מיוחד.

עכשיו כמה דברים טובים:

• אני כן חושב שזה חשוב שאנשים ידעו ולא ישכחו את החטופים.
• אני כן חושב שצריך להפיץ משהו ויראלי שיעורר לאנשים רגשות חזקים לגבי הנושא. לצערי, עלי לומר שהמצגת הזו היא לא ויראלית (אלא אם מחשיבים את היותה מקורבת לסוגי הספאם למיניהם), ולפחות אצלי היא לא עוררה רגשות חזקים במיוחד (מעבר לרצון לסיים איתה כמה שיותר מהר).

אז מה עושים?

אני מודה – אני לא פעיל מבחינה פוליטית, מעבר לעובדה שאני מצביע בבחירות לכנסת (שזה כבר יותר ממה שחלק גדול מהאנשים עושים). עצם העובדה שאני כותב על זה זה הישג בפני עצמו. כנראה שאכפת לי באופן כלשהו. אם אדייק יותר, אז אומר שזה צורם לי שאנשים שכן אכפת להם לא הלכו ותכננו את המסר שלהם קצת יותר טוב, או לפחות הלכו למישהו שכן מתעסק בדברים כאלה וקיבלו ממנו כמה טיפים (וזה די ברור שהושקע זמן לא מועט במצגת הזו).

אם היו שואלים אותי, הייתי אומר (ללא מחשבה יתרה) שהמצגת זקוקה ליותר חומר ויזואלי, ושימוש בהרבה פחות מלל. קחו את המשפטים שיכולים להתקשר לתמונה ממש טוב ושימו אותם ביחד בשקופית אחת שכוללת משפט אחד ותמונה אחת. זה יוצר אפקט הרבה יותר חזק.

ולכל מי שרוצה לשאול "אז למה אתה לא עושה עם זה משהו?" אני עונה מראש: לכל אחד מאיתנו יש דברים שנמצאים בדרגות שונות בסדר העדיפויות. ככה זה. ייתכן שעכשיו, אחרי שכתבתי על זה, אני אעשה משהו, כי אני באמת חושב שזה חשוב. מצד שני, ייתכן, ואפילו סביר יותר, שלא.

===========================================

בעקבות תגובה של איתי, והעצלנות שלי, אז לא תירגמתי, אלא צירפתי כמה קישורים לטיפים על איך בונים מצגת טובה (חומר ממש טוב):

What is good PowerPoint Design?

Gates, Jobs, & the zen aestethic